ארכיון פוסטים:

כלכלת שיתוף  

על הבית בקנדה שנקבל הקיץ בחינם ועל השליחויות שהפכו לדבר הכי חם בעיר

בקיץ נקבל בית מקסים בטורונטו – ללא תשלום – מאנשים שאנו לא מכירים 

בקיץ נטוס לטורונטו כל המשפחה ל-3 שבועות, שם נגור בבית מקסים במרכז העיר לגמרי בחינם. כן. לא נשלם עליו שקל. לא מדובר בבית של חברים, למעשה אנחנו לא מכירים אותם. זאת אומרת, אנחנו מכירים אותם מעט. "פגשנו" אותם ואת הילדים שלהם בסקייפ כמה פעמים. הם נותנים לנו את ביתם במרכז טורונטו, תמורת בלון. בלון וירטואלי שנתנו להם. למעשה הם לקחו את הבלון שלנו, ונתנו אותו למשפחה בציריך שם הם יבלו את הקיץ כשאנחנו נגור בבית שלהם.
תוך כדי ה-3 שבועות שלנו בטורונטו, נטוס לשני לילות במנהטן. שם נגור בבית של זוג פנסיונרים, שיבוא לגור אצלנו שבוע, ויתן לנו בתמורה לזה בלון.
אם נעבור רגע להעריך את שווי הסיבוב הזה: לילה בטורונטו באיירבנב עולה כ-1000 שקל. זה אומר שאנחנו חוסכים כ-20 אלף שקל עלויות לינה. בזמן הזה, המשפחה שנותנת לנו את הבית, חוסכת סכום דומה בלינה בציריך והזוג במנהטן, הם בכלל שיחקו אותה כי לילה בתל אביב היה עולה להם הון עתק. אבל שקל לא עובר פה ידיים, והעסקה הסיבובית הזו מושתתת כולה על מטבעות חלופיים, עוד נגזרת של כלכלה שיתופית.
באתר שבו אני מוצאת החלפות בתים סוחרים בבלונים. יש אתרים שסוחרים בלבבות, אחרים נותנים שווי של "כוכבים" לכל עסקה. המשותף לכולם הוא שירותים ומוצרים שעוברים מיד ליד שלא תמורת כסף ממשי אלא שווה ערך כסף, שאת השימוש בו אפשר לעשות רק בגבולות אותו אתר.
רוצים ללמוד עוד על שיטת הבלונים של Home exchange ולראות האם היא מתאימה גם לכם, ואולי אפילו למצוא החלפה לקיץ הקרוב (אם כי יתכן שזה מעט מאוחר) – כנסו לכאן

%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9f

 

משלוחים לכולם או: כך הפכו המשלוחים המידיים למוצר הכי חם בעיר 

לפני כמה שבועות אחות של חברה שלי חלתה. החברה הכינה לה מרק מפנק, רק מה, עם ילדים קטנים בבית היא לא יכלה לנסוע להביא לה אותו בלילה, אז היא ארזה את הסיר ב-20 סיבובי ניילון נצמד ושלחה אותו על קטנוע בשליחות. אף טיפה לא נשפכה בדרך והוא אפילו הגיע חם.
אני לעומת זאת, שכחתי את משקפי השמש שלי במסעדה. אני גרה ברמת גן, המסעדה בתל אביב. בשעות היום זה גג 20 דק נסיעה. מה הייתי עושה אם זה היה קורה לי לפני חצי שנה? נוסעת למסעדה. מה עשיתי השבוע? הוצאתי שליח של gett שאסף עבורי את המשקפיים תמורת 19 שקלים עלות המשלוח.
עד לפני כמה חודשים משלוחים היו עסק יקר, ולא רק יקר. הנגישות למשלוחים על טוסטוסים הייתה קשה ומורכבת לאנשים פרטיים. יכולתם להוציא שליח רק אם אתם ארגון גדול שיש לו סידור קבוע עם חברת שליחויות. אבל הכלכלה השיתופית פתחה גם את השוק הזה והיא עושה בו מהפכה בימים אלו ממש, מהפכה שמשנה דרמטית הרגלי שימוש. פרט ל-Gett, יש גם את PickPack  ואת SoPick

למה זה שיתוףכי כל אחד (כמעט) יכול להיות שליח שלהם לאסוף על הדרך חבילות ולהוריד אותן במקום אחר. ניצול יעיל יותר של זמן ושל משאבים. האובר של השליחויות.

אז איך זה משנה הרגלים? תתחילו להתרגל שממש קל להוציא שליח. צריכים לאסוף מכנסיים מחברה? תוציאו שליח באמצע היום במקום לנסוע לשם לבד. שכחתם מטען ואתם קצרים בסוללה? תוציאו שליח הביתה. העלויות יעלו כמה עשרות שקלים – ולרוב זה יעיל יותר מאשר נסיעה שאתם תיסעו בעצמכם.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%941

באילו כנסים הנשים נכנסות לחנות, בוחרות בגדים ויוצאות מבלי לשלם?

החנויות בתמונות האלה נראית כמו כל חנות. קולבים, בגדים, מראות, תאי מדידה, הרבה נשים מסתובבות עם שקיות חדשות ביד ובפרצוף מחייך. שגרתי. אבל משהו כאן בכל זאת שונה. "אוי! יצאתי ושכחתי לשלם, אבל אז נזכרתי שלא צריך לשלם כאן על כלום" אמרה בחיוך גדול אחת המבקרות בחנות ביום חמישי. אכן, בחנות הזאת – שנפתחה השבוע במלון דן קיסריה למשך שעתיים בלבד – לא צריך לשלם על כלום. מודדים, אוהבים, מכניסים לשקית והולכים.

את החנות הזאת פתחה חברת נובארטיס לאחיות בכנס האחיות השנתי שלהן. כך גם בחנות שפתחה חברת NESS טכנולוגיות ללקוחותיה לפני כשבועיים ובדיוק אותו דבר בחנות שפתחה לא מזמן חברת התרופות פייזר לנשים חולות סרטן השד.

זה עובד ככה: לכולנו יש בארון בגדים שאנחנו לא לובשות. לא בגדים ישנים מאעפנים, אלא בעיקר בגדים שווים, חלקם חדשים ממש. אנחנו לא לובשות אותן כי הם קטנים עלינו, גדולים עלינו, סתם לא יושבים עלינו הכי טוב (למרות שבחנות זה היה נראה בול). בקיצור – בגדים שבכיף היינו מוסרות לחברה טובה. את הבגדים האלה הנשים שמוזמנות לכנס מביאות איתן. אנחנו ממיינים, מסדרים, תולים ו.. זהו. הן יוצאות מההרצאה על כלכלה שיתופית, ישר לחנות לסיבוב שופינג חינמי. אם לא ראיתן שמחה של נשים שמוזמנות להיכנס לחנות ולקחת מה שהן רוצות ולצאת מבלי לשלם, לא ראיתן פרצוף מחייך מהו.

בקיצור, אם אתן בעניין/רוצות לפתוח כזאת חנות אצלכן בארגון, לאחר הרצאה ביום האשה המתקרב, או בכלל, דברו איתי, כאן או בפרטי. מבטיחה שיהיה כיף (:

בתמונות – החנות של נובארטיס, החנות של NESS, החנות של פייזר:

mr4_8671

(למעלה) החנות של Ness טכנולוגיות שנפתחה ב"קומה הרביעית", אחרי ההרצאה (למטה)

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-2

וככה הן יצאו משם:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-5

החנות של נובארטיס בכנס האחיות:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-20-30

שנפתחה אחרי ההרצאה:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-19-19-1

החנות של פייזר:

IMG-20160516-WA0012

 

טסים לחו"ל? למה שלא תקחו לכם פורשה או יגואר במקום עוד השכרת רכב שגרתית

טסים לחו"ל? כבר סגרתם מלון/איירבנב, שכרתם רכב? בפעם הבאה קחו בחשבון את turo.com, האיירבנב של הרכבים להשכרה: לקחת רכב של אנשים פרטיים שמעמידים את הרכב שלהם להשכרה.

עכשיו, תגידו לעצמכם – מי אלה האנשים שמוכנים לתת לזרים לנסוע ברכב שלהם? כמו ב-Airbnb חלק מהרכבים הם אכן פרטיים, של אנשים שטסו לחו"ל והעמידו את הרכב שלהם להשכרה, כדי לכסות חלק מעלויות הטיול שלהם. אבל האנשים היותר מעניינים הם האנשים שהפכו את עצמם למיני-סוכנויות להשכרת רכב. הם מחזיקים ב-3-4 רכבים, ומשכירים אותם שוב ושוב לתיירים. סיבה רצינית לאוויס, הרץ ואחרות להתחיל לדאוג.

האתר בנוי בדיוק כמו שבנויים כל אתרי הכלכלה השיתופית: יש מחיר, יש תמונה של הרכב, תמונה של בעל הרכב, דירוגים שנתנו אנשים קודמים ששכרו את הרכב, חוות דעת וביקורות.

המחירים: חלקם ממש שווים, רכבים סבבה ב-40-50 דולר ליום. הרוב באיזור ה-100 דולר ליום. ויש כמובן גם 500-600 דולר ליום לרכבים המטורפים יותר. שוטטות באתר יכולה להביא אחלה מציאות מעניינות.

ביטוח: כמו בחברות השכרות רכב. אתם משלמים ביטוח לפי יום לפי התוכנית שאתם בוחרים.

שירות לקוחות: בניגוד לאיירבנב שאחת הטענות העיקריות נגדה היא שאין לה שירות לקוחות זמין ונוח, במקרה הזה נראה ש-Turo הפיקו לקחים ומציעים שירות לקוחות טלפוני מאוייש 24/7.

יש כמה פיצ'רים מגניבים שלא תוכלו לקבל בחברות השכרת רכבים, כמו למשל: אתם רואים את התמונה האמיתית של הרכב שאותו תשכרו. זה בניגוד ל"קבוצת רכבים" שאין לכם מושג ירוק מה תקבלו בה בחברות השכרת רכבים וכמובן  הביקורות האישיות על בעל הרכב, הרכב והשירות שנתן מאד עוזרות לקבל החלטות.

verified-photo

חסרונות: זאת לא סוכנות השכרת ותיקה, ובהחלט ניתן לראות באתר סיטואציות מאד לא נעימות שבהן בעל הרכב ביטל את ההשכרה מיוזמתו כמה ימים לפני הטיול. זה מיזם לא מאד ותיק, ואין ספק שיתעוררו עוד תקלות בדרך. אבל מה שמעניין כאן זה השקיפות, האתר מעלה הודעה אוטומטית על הביטול שהגיע מצד בעל הרכב וזה "מלכלך" לו את גיליון ההשכרות החיובי, חשוף לכל.

איסוף הרכב: נקודה מהותית שיכולה להיות חיסרון משמעותי היא נקודת האיסוף של הרכב. לסוכנויות הרכבים יש הרי סניפים בכל שדות התעופה הגדולים ובמרכזי הערים. ב-Turo מצאו פתרון כזה: בעל הרכב יביא את הרכב לשדה התעופה/מקום המפגש. חלקם מבקשים דמי הובלה לרכב (בסכומים של 10-80 דולר) חלקם נותנים את זה כשירות חינמי למי שלוקח יותר ממספר ימי שכירות מסויימים או מעל סכום מסויים.

זמינות: זה די ברור שמדובר באתר בתחילת דרכו. הם עובדים בארה"ב בלבד בשלב זה. אבל במרכזי הערים הגדולות יש להם היצע די מרשים: כ-200 רכבים בלוס אנג'לס, כ-400 רכבים באיזור ניו יורק, כ-300 רכבים בסן פרנסיסקו.

השוס: אוהבי הרכבים, אלה שנהיגה בחול היא חלק מהכיף שלהם, יכולים להחליט שהם מפנקים את עצמם ומשפחתם ביומיים-שלושה של נהיגה על פרארי (בסכום לא פעוט בכלל של 295 דולר ליום) בואו נגיד שלמשפחה שלי זה פחות מתאים, וגם – לא הכי נעים לי מבעל האוטו, שיקבל חזרה פרארי במילוי במבה. יגואר

מרצדס שנת 2017, C קלאס, בסכום די מטורף של 197 דולר ליום.

מרצדס%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%94-2015או שתמיד תוכלו להחליט שפורשה הוא הרכב בשבילכם. עם הוצאה פעוטה של 295 דולר ליום.

בפוסט הבא: בדיוק כזה, אבל ליאכטות (:

19 שקל מגבעתיים לת"א. התחבורה השיתופית מאיצה והיא עולה חצי ממונית

שר התחבורה הודיע שהוא מתנגד, ועד נהגי המוניות אמרו ש"על גופתם תהיה פה תחבורה שיתופית" – אבל זה קורה ומסתבר שלא מעט. נסיעות פרטיות, הכי קרוב למונית שיש, בעלויות של 40%-50% פחות מעלות נסיעה זהה במונית.

תחת ההגדרות "ניסוי" או "השתתפות בעלויות הנסיעה" מנהלות בישראל uber, moovit ו-waze פעילות שיתוף נסיעות, שבהן נהגים פרטיים, שאינם נהגי מוניות, לוקחים נוסעים ממקום למקום תמורת תשלום.

בהרצאות שלי אני מדברת לא מעט על השינוי האדיר שהכניס התחום הזה בעולם התחבורה, על היתרונות והחסרונות הרבים שהוא מביא איתו. עד לפני כמה שבועות, כשהייתי שואלת מי נסע ב-uber בנסיעה שיתופית, מעטים היו מרימים את היד וזו אף פעם לא הייתה נסיעה בישראל. בשבועות האחרונים, בכל הרצאה כמעט יש כמה שמספרים שהם אוספים נוסעים, או משמשים כנהגים באחת מאפליקציות נסיעה שיתופית בישראל.

למעשה, הערכות בשוק מדברות על כך שהחברות הללו (אובר, גוגל, מוביט) מגבילות את מספר העסקאות, כדי לא להרגיז יותר מידי את משרד התחבורה, אבל בפועל – הביקוש לנסיעות כאלה עולה על ההיצע.

רוני. הוא בן 35, עצמאי, מתגורר בגבעתיים. עד לא מזמן, עיקר הנסיעות שלו בגוש דן נעשו במוניות. "בסופי שבוע עברתי לעשות שימוש נרחב ב-uber night", הוא מספר. השירות הזה פועל בימי חמישי-שישי-שבת, בין השעות 19:00 ל-2:00 לפנות בוקר. "אלו הימים והשעות שהכי קשה להשיג מונית, אבל אובר תמיד זמין לי".

מי אסף אותך עד היום?

"אספו אותי כל מיני נהגים: הכי מעניין היה בחור שהוא מתכנת במקצועו, מרוויח יופי של כסף בהיי טק, אבל סיפר שהוא תקוע כל השבוע מול מסך, וזאת הדרך שלו לפגוש אנשים מעניינים ולהרוויח עוד כסך על הדרך. היה גם מתווך דירות, שסיפר לי שהנסיעות באובר עוזרות לו לממן את הביטוח של הרכב; היה בחור נחמד שקבע עם חברים בתל אביב. הוא הגיע מוקדם יותר, והחליט להרוויח כסף בתחילת הערב".

אתה שואל אותם כמה כסף יוצא להם מזה בערב?

"כן, בממוצע הם מרוויחים 450-500 שקל בערב כזה. הם מספרים שאובר מעבירה להם את הכסף בתוך שבוע".

כמה משלם רוני על הנסיעות?

"נסיעה מדרום תל אביב למרכז גבעתיים, בשישי בערב, עלתה לי 19 שקל. נסיעה מקבילה במונית הייתה עולה לי לפחות 40 שקל. נסיעה מגבעתיים למרכז תל אביב. נסיעה ממרכז תל אביב לגבעתיים עלתה לי 25 שקל. נסיעה במונית הייתה עולה לי לפחות 50 שקלים".

כאמור, uber לא לבד בסיפור הזה. ווייז, של גוגל, הכניסה את האופציה לקבל או להציע נסיעה שיתופית לעמוד הבית של האפליקציה שלה, והיא מעודדת את הנהגים לנסוע אחד עם השני תמורת תשלום. מוביט מקפיצה הודעה לנוסעים רבים שמבקשים לנסוע באוטובוס, מציעה להם תחבורה שיתופית זולה. ג', שנסע כבר כמה פעמים מmoovit מספר על נסיעה חלקה, אלגוריתם שמדייק בהערכות שלו של זמנים, ואנשים מאד נחמדים שפגש בדרך. "תכלס, הם קיצרו לי בחצי את זמן ההגעה, בעלות לא גבוהה, רחוקה מאד מעלות הנסיעה במונית".

מתל אביב לגבעתיים ב-19 שקלים, ביום שישי בערב:

2

ווייז הכניסה את הנסיעות השיתופיות למסך הבית:

1

 

החלפת בתים? נסיעה עם אדם שאינך מכיר? כך בונים אמון בין זרים

אחד הנושאים הכי מסקרנים בעולם השיתוף הוא האמון. איך לעזאזל יש כאן כל כך הרבה אנשים שמוכנים לתת אמון כמעט מוחלט באנשים זרים שהם לא מכירים, אמון שהוא לפעמים הרבה יותר עמוק מאשר האמון שלהם בשכנים שלהם למשל, אנשים שהם מכירים שנים.

מדובר באנשים שמוכנים להכניס זרים לרכב הפרטי שלהם, או להיכנס עם נהג זר לרכב לנסיעה, לעיתים נסיעות ממש ארוכות. ועוד לא דיברנו על החלפות בתים (home exchange שידך מעל למיליון החלפות בתים בעולם).

מחקר שערכו חוקרים מ-NYU שפורסם אתמול, מנסה להבין מה מקורות האמון הזה. את המחקר הם ערכו על 19,000 נהגי ונוסעי חברת bla bla car. משפט וחצי על החברה הזו: היא עושה כמו-אובר בעיקר באירופה, עם הבדל אחד בולט: הנסיעות בה הן לרוב נסיעות ארוכות (של שעה ויותר) והנהגים והנוסעים מדורגים גם לפי האהבה שלהם לדבר תוך כדי הנסיעה. Bla אחד, לנוסע/נהג שרוצה שקט ו-bla bla bla לנוסע/נהגים שאוהבים לקשקש בנסיעה.

ככה נראית האפליקציה, כשחיפשתי בה נסיעה מלונדון לריימברידג' – נסיעה של כמעט שעתיים.

 

bla-bla1

ככה נראה המידע שנמסר אודות הנהג:

bla-bla

בbla-bla נותנים כמה שיותר מידע כדי לבסס אמון בין הנוסע והנהג, החל ממידע על הרכב (שלא יאסוף אתכם נהג מתחזה); מספרים לנו שהם שוחחו עם הנהג במספר שנתן ואימתו את המספר והמייל שלו; ווידאו את רמת הפעילות של עמוד הפייסבוק שלו והכי חשוב: האם סיפק את המידע האישי שהתקנון של החברה דורש. על זה מתווסף מנגנון דירוגים של מי שנסע איתו בעבר, לרבות ציונים על בטיחות הנהיגה שלו.

אז מה מסקנות המחקר שערכה NYU?

  1. 88% מהנסקרים אמרו שהם סומכים ברמה גבוהה מאד על אדם זר שיש לו פרופיל דיגיטלי רחב ופעיל, יסמכו עליו ברמה שהם סומכים על שכן או מכר קרוב.
  2. רמת האמון בין זרים מושפעת בעיקרה מממשק המשתמש של האפליקציה: ככל שהתמונה של הזר גדולה יותר, ככל שהמידע האישי עליו מובלט יותר, ככל שקל יותר להגיע מהפרופיל שלו לעמוד הפייסבוק/אינסטגרם שלו – כך רמת האמון בו תגבר.
  3. למגנון הדירוגים יש משקל משמעותי בקרב אנשים: ככל המידע על המנגון מפורט יותר (האם כל אחד יכול לדרג, או רק מי שנסע עם אותו אדם בפועל?) וככל שמנגנון הדירוג בולט יותר באתר – כך גוברת רמת האמון בין זרים באותה אפליקציה.
  4. יש קשר ישיר בין רמת האמון בין זרים בתוך האפלקציה — ובין רמת האמון שהם רוחשים למותג עצמו: ככל שהמותג / הזירה שבה הם נמצאים נחשבת אמינה יותר, הוגנת יותר, מקצועית יותר, כך רמת האמון בין זרים בתוך האפליקציה הזו תגבר.

אז אנחנו עושים לא מעט החלפות בתים עם משפחות שאנחנו לא מכירים. בפסח הקרוב נגור שבוע בבית מקסים של משפחה שגרה ממש במרכז ברלין, והם יגורו אצלנו; בקיץ לעבור לגור שבועיים בבית מקסים ליד אגם בשוודיה. בשני המקרים זה לא יעלה לי שקל, והילדים שלנו יחוו חוויה של מגורים בשכונה אירופאית מגניבה.

"איך אתם מכניסים הביתה אנשים זרים?" בין היתר הפלטפורמה שבה אני מוצאת החלפות בתים – home exchange – משקיעה המון אנרגיה וכסף בסוגיית האמון. הם לוקחים את דמי המנוי שלי, ומשקיעים אותם בבדיקה מי המשפחה בצד השני של הקו; איך עברו החלפות הבתים הקודמות שעשו; האם השאירו חלילה נזקים בבתים הקודמים שבהם התארחו? מה אומרים עליהם המארחים? המידע הזה, יחד עם שיחות סקייפ מרובות שאנחנו עושים כדי להכיר המשפחות אחת את רעותה, מייצרות אצלנו רמת אמון גבוהה מאד בצד השני.