ארכיון פוסטים:

טרנדים  

כלכלה שיתופית: תל אביב – הבירה עולמית של Bird וכאב הראש של Airbnb. איך תיראה השנה הבאה?

האם הסכסוך בין Airbnb למשרד התיירות ישפיע על האירווזיון? מי החברה שהכפילה את שוויה בזכות קורקינטים בתל אביב? האם הבחירות יעזרו ל-uber להיכנס לארץ? מה היו האירועים הדרמטיים של 2018 בתחום הכלכלה השיתופית ובעיקר: מה צפוי לנו ב-2019?

את הסיכום המלא תוכלו לקרוא בפרוייקט השנתי שלי ב-TheMarker (כאן בפוסט סיכום חלקי)

 

האופניים השיתופיים שהפכו לתופעה בכל העולם

בינואר לפני 11 חודשים בדיוק, הכריז האקונומיסט, מהעיתונים הכלכליים החשובים בעולם על "תופעה חדשה": האופניים השיתופיים שכובשים את העולם. פחות משנה לאחר מכן מדובר כבר בעובדה מוגמרת ובחלק בלתי נפרד מחייהם של מליונים רבים בעולם. הערים הגדולות בעולם המערבי נשטפו באופניים שיתופיים, נטולי עמדת עגינה. רק לסרוק, לשחרר את הגלגל ולנסוע. לשלם לפי המרחק והזמן שנסעתם, וכשסיימתם – פשוט לעדכן באפליקציה שסיימתם, וללכת.
זה התחיל בסין, ומהר מאד עשה עלייה לעולם המערבי. אם בישראל שלפני שנה הכרנו רק את תל-אופן, שכולל עמדות עגינה מסורבלות שמחייבות אותנו להגיע עד לנקודה שבה עוגנות האופניים, השנה נכנסו לכאן ofo הסינית (שהייתה הראשונה, נכנסה, ועזבה. לא בגללנו ובגלל השוק הישראלי. יותר בגללה ובגלל עניינים פנימיים של בעלות ופיננסים). גם mobike הסינית כאן. בקרוב יהיו כאן גם אופניים ירוקות של ליים. בכלל, התחום של אופניים שיתופיים קיבל תאוצה כל כך נרחבת השנה, שגם חברות כמו איקאה, רשת הסופרמקטים לידל (שפועלת באירופה) וכמובן גם uber  ו-lyft (המתחרה הגדולה של אובר) כולן החליטו להכניס יד ורגל לתחום הצומח הזה. בביקור האחרון שלי במילאנו כבר אי אפשר היה להתחמק מזה: מידי בוקר מאות ואלפי אשים, גברים בחליפות, נשים בחצאיות ועקבים, ממהרים בבוקר לעבודה, יורדים מהאוטובוס או מהרכבת עולים על זוג האופניים הראשון שהם רואים פנוי, ומדוושים את הקילומטר
האחרון למשרד. כל כך נפוץ זה נהיה, שבעיר מסתובבים רכבים יעודיים שכל תפקידם הוא לטפל באופניים מקולקלים, לאסוף או לפזר אותם ברחבי העיר.

ומה ב-2019?

כעת מתמודדות העיריות עם השאלה איך למנוע את הנושא מלהפוך למטרד: אנשים משאירים את האופניים בנקודות שמפריעות להולכי רגל, באמסטרדם היו שזרקו את האופניים לתעלות, בארה"ב היו שהעלו אותם באש. כמו כל תופעה שעוברת משלב ההזנק הראשוני לתופעת המונים, גם האופניים השיתופיים נמצאות עכשיו במקום שבו הרגולציה צריכה להתערב ולמסד את התחום. זה יהיה אחד האתגרים הגדולים של הערים הגדולות בעולם ב-2019, כן, גם בתל אביב, רמת גן, ירושלים, חיפה וערים נוספות בישראל.

רכבים יעודיים לטיפול באופניים שיתופיים במילאנו

רכבים יעודיים לטיפול באופניים שיתופיים במילאנו

Airbnb ומשרד התיירות: מרומן סוער לקרב ב-3 מערכות

2018 הייתה השנה שבה מערכת היחסית החמה והמחבקת שבין משרד התיירות הישראלי ו-Airbnb הפכה לקרב תקשורתי בינלאומי ב-3 מערכות:

מערכה ראשונה:  סוף נובמבר. איירבנב מחליטה "להקריב" את השוק הישראלי, בשל לחצים מארגון הבי.די.אס שממרר את חייה. עד אז הייתה איירבנב אורחת מאד רצויה בישראל. משרד התיירות חיבק אותה, וסייע לה להביא לכאן תיירים, בעיקר כאלה שמחפשים פתרונות לינה שהם לא מלונות 5 כוכבים. ראשי ה-BDS מאד לא אוהבים את החיבוק הדדי הזה. הם דורשים שאיירבנב תפסיק לעבוד בשטחים, ולא תאפשר לישראלים להשכיר את הנכסים שלהם שם. איירבנב, שקצת נמאס לה מההצקות של ראשי החרם (הם מחכים לבכירי האתר עם שלטים והפגנות לכל מקום אליו מגיע, שולחים בכירים מתוך ומחוץ למערכת להפעיל עליו לחצים וכו') מחליטה שהסיכה הקטנה על המפה בים התיכון, שנקראת ישראל, לא מספיק חשובה.
היא מודיעה, חד צדדית וללא כל התראה, שלא תאפשר יותר לבעלי בתים מחוץ לקו הירוק להעלות את הדירות שלהם להשכרה קצרת טווח באתר.

מערכה שניה: בכירי איירבנב מגלים שאין קשר בין גודלה של הסיכה הקטנה על המפה ובין רמת ההשפעה שלה בעולם: יהדות העולם הימנית נזעקת להגן על כבודנו. סנאטורים אמריקאים מתחילים להפעיל לחץ על איירבנב לחזור בה. בכירים בעלי השפעה במסדרונות הממשל מסתובבים בוושינגטון, ומפעילים לחצים מאסיביים על סנאטורים כאלה ואחרים. הלחץ עושה את שלו ואיירבנב מוציאה לישראל משלחת שמנסה להגיע להבנות עם שר התיירות.
מערכה 3: איירבנב מבינה שהסכסוך הישראלי-פלסטינאי קצת יותר מורכב ממה שהיה נדמה לה, והוא כולו יושב עליה עכשיו. מה שהיא לא תעשה, זה כנראה יגמר לא טוב ויהיו להחלטה השלכות גלובליות. המשלחת הבכירה של סמנכ"לים שמגיעה לארץ נפגשת עם השר לוין ואנשיו. לאחר פגישות ארוכות, כשנראה לכאורה שהדברים באים על פתרונם, ניצת הסכסוך שוב. הפעם, משרד התיירות היה זה שעשה את הצעד הראשון: הוא הוציא הודעה לתקשורת שהאיירבנב התקפלה וחוזרת בה מההכרזה. באיירבנב מאד לא אהבו את ההודעה הזו, וזו הודיעה בתגובה שטרם התקבלה כל החלטה וכי כל האפשרויות פתוחות לעת עתה.

ומה ב-2019?

מערכה רביעית תצא לדרך עם תחילת השנה החדשה. כל זה, כשהאירווזיון ברקע, אירוע שמבחינת AIRBNB וגם תושבי תל אביב ותושבי ערים שסביב לה, מחכים לו בכיליון עיניים, כהזדמנות לייצר לעצמם הכנסות רבות נוספות מהנדל"ן הקיים שלהם. זה, לצד מארגני האירווזיון עצמו שבנו על איירבנב כעל זירת פתרונות לינה שתארח את האלפים שמגיעים. גם רשות המיסים לא טומנת ידה בצלחת וסוגיית המיסוי של איירבנב בישראל צפה והתחדדה – במקרה או שלא במקרה – על רקע המשבר.

 

כך הפכה תל אביב לבירת הקורקינטים החשמליים השיתופיים של העולם

אם 2015-2016 היו שנות ה-Uber וה-Airbnb,  שנת  2017 הייתה שנת התבססות משרדי ה- we  work והאופניים השיתופיים, אז שנת 2018 הייתה ללא ספק שנת הקורקינטים החשמליים השיתופיים. Bird  האמריקאית, הראשונה שהחלה לעשות קורקינטים חשמליים שיתופיים, היא החברה בעלת קצב הצמיחה הכי גבוה בעולם כיום. היא שווה 2 מיליארד דולר והיא רק בת שנה וחודשיים. לפני ארבעה חודשים בלבד היא הייתה שווה "רק" מיליארד דולר. אם אתם תל אביביים או רמת גנים, בטח כבר פגשתם אותה. אם עדין לא, זה רק עניין של זמן. גרים בעיר גדולה אחרת? יש סיכוי לא רע שתפגשו אותה בקרוב גם אצלכם.

כמו באופניים שיתופיים, גם בבירד – כמו אצל המתחרות שלה – המודל זהה: מצאו קורקינט פנוי ברחוב, התניעו אותו באמצעות האפלקיציה, שלמו לפי זמן שימוש (נסיעה של רבע שעה תעלה לכם 12.5 שקלים. 5 שקלים בהשכרת הקורקינט +חצי שקל לכל דקה). בסיום הניחו אותו במקום כלשהוא. מישהו אחר כבר יבוא לעשות בו שימוש.

תל אביב נבחרה להיות אחת משתי ערים ראשונות בעולם שבירד פועלת בה, מחוץ לארה"ב, לצד פאריס. הפיילוט היה כל כך מוצלח שמיד אחריו קרו שני דברים: 1. בירד יצאה לערים רבות נוספות בעולם. 2. שווי החברה הכפיל את עצמו.

למה תל אביב? כי אנחנו שוק חריג בעולם בכל הקשור לקורקינטים חשמליים. קצב האימוץ של התל אביביים את הכלי הזה הוא חסר תקדים במונחים בינלאומיים; מזג האוויר שלנו מאפשר רכיבה רוב חודשי השנה ובעיקר, התחבורה הציבורית פה במצב כל כך קשה, שכל פיתרון חלופי, זמין, נייד וזול (יחסית למונית), מתקבל כאן באהבה גדולה.

אחד הנתונים המפתיעים שחושף יניב ריבלין מנכ"ל בירד ישראל הוא מי ומתי משתמשים בכליו: "30% מהנסיעות כאן הן נסיעות בשעות עיסקיות – 8-9 בבוקר ו-6-7 בערב. זה אומר שזה הפך לאלטרנטיבה לאנשים עובדים, שמשאירים את הרכבים בבית", אומר ריבלין. "אחד מכל 10 תל אביבים כבר עשה שימוש בבירד", הוא אומר ורובם לא תיירים או מחפשי תנועת פנאי אקראית בשבת בבוקר.

למעשה, תל אביב הפכה לזירה כל כך חמה בתחום הקורקינטים החשמליים השיתופיים, שהוול סטריט ג'ורנל הקדיש לה בתחילת דצמבר 2018 כתבה שלמה בנושא.

אז מה קצב הצמיחה של בירד וכמה הוא מהיר? קחו את אובר למשל: בשנה הראשונה שלה נעשו בה פחות מ-1 מיליון נסיעות. כמה נסיעות נעשו בבירד בשנה הראשונה? מעל 10 מיליון, של 2.1 מיליון משתמשים רשומים. פי עשר מאובר.

ומה ב-2019?

השנה יצוצו הרבה מאד קורקינטנים במרחב העירוני הישראלי והעולמי. אם ב-2018 נכנסו לישראל כמה מאות קורקינטים כאלה, בשבועות הקרובים תצטרף lime המתחרה הכי גדולה של בירד, והשמועות אומרות שחברה שלישית גם היא בדרך. זה אומר עוד הרבה קורקינטים חשמליים בעוד ערים בארץ. ושוב, כמו בתחום האופניים החשמליים, הגידול המואץ יביא עימו סוגיות רגולציה: האם האנשים שמטעינים עבור החברות
הללו את הקורקינטים בלילות (חשמל שיתופי בתשלום) משלמים מס? האם תהיה חובת חבישת קסדה על המכשירים הללו, חוק שיהרוג את הספונטאניות של השימוש בהם (כי מי מסתובב עם קסדה לשימוש אקראי?) ומה יעשו העיריות אם זה יהפוך למטרד סביבתי? את השאלות האלה שואלות את עצמן לא רק תל אביב ורמת גן היום אלא מרבית הערים הגדולות בעולם.

עד כאן חלקו הראשון של הסיכום. לסיכום השנה כולו ולתחזיות 2019 כפי שפורסם ב- TheMarker, הקליקו כאן

בירד לבלוג

 

 

 

על הבית בקנדה שנקבל הקיץ בחינם ועל השליחויות שהפכו לדבר הכי חם בעיר

בקיץ נקבל בית מקסים בטורונטו – ללא תשלום – מאנשים שאנו לא מכירים 

בקיץ נטוס לטורונטו כל המשפחה ל-3 שבועות, שם נגור בבית מקסים במרכז העיר לגמרי בחינם. כן. לא נשלם עליו שקל. לא מדובר בבית של חברים, למעשה אנחנו לא מכירים אותם. זאת אומרת, אנחנו מכירים אותם מעט. "פגשנו" אותם ואת הילדים שלהם בסקייפ כמה פעמים. הם נותנים לנו את ביתם במרכז טורונטו, תמורת בלון. בלון וירטואלי שנתנו להם. למעשה הם לקחו את הבלון שלנו, ונתנו אותו למשפחה בציריך שם הם יבלו את הקיץ כשאנחנו נגור בבית שלהם.
תוך כדי ה-3 שבועות שלנו בטורונטו, נטוס לשני לילות במנהטן. שם נגור בבית של זוג פנסיונרים, שיבוא לגור אצלנו שבוע, ויתן לנו בתמורה לזה בלון.
אם נעבור רגע להעריך את שווי הסיבוב הזה: לילה בטורונטו באיירבנב עולה כ-1000 שקל. זה אומר שאנחנו חוסכים כ-20 אלף שקל עלויות לינה. בזמן הזה, המשפחה שנותנת לנו את הבית, חוסכת סכום דומה בלינה בציריך והזוג במנהטן, הם בכלל שיחקו אותה כי לילה בתל אביב היה עולה להם הון עתק. אבל שקל לא עובר פה ידיים, והעסקה הסיבובית הזו מושתתת כולה על מטבעות חלופיים, עוד נגזרת של כלכלה שיתופית.
באתר שבו אני מוצאת החלפות בתים סוחרים בבלונים. יש אתרים שסוחרים בלבבות, אחרים נותנים שווי של "כוכבים" לכל עסקה. המשותף לכולם הוא שירותים ומוצרים שעוברים מיד ליד שלא תמורת כסף ממשי אלא שווה ערך כסף, שאת השימוש בו אפשר לעשות רק בגבולות אותו אתר.
רוצים ללמוד עוד על שיטת הבלונים של Home exchange ולראות האם היא מתאימה גם לכם, ואולי אפילו למצוא החלפה לקיץ הקרוב (אם כי יתכן שזה מעט מאוחר) – כנסו לכאן

%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9f

 

משלוחים לכולם או: כך הפכו המשלוחים המידיים למוצר הכי חם בעיר 

לפני כמה שבועות אחות של חברה שלי חלתה. החברה הכינה לה מרק מפנק, רק מה, עם ילדים קטנים בבית היא לא יכלה לנסוע להביא לה אותו בלילה, אז היא ארזה את הסיר ב-20 סיבובי ניילון נצמד ושלחה אותו על קטנוע בשליחות. אף טיפה לא נשפכה בדרך והוא אפילו הגיע חם.
אני לעומת זאת, שכחתי את משקפי השמש שלי במסעדה. אני גרה ברמת גן, המסעדה בתל אביב. בשעות היום זה גג 20 דק נסיעה. מה הייתי עושה אם זה היה קורה לי לפני חצי שנה? נוסעת למסעדה. מה עשיתי השבוע? הוצאתי שליח של gett שאסף עבורי את המשקפיים תמורת 19 שקלים עלות המשלוח.
עד לפני כמה חודשים משלוחים היו עסק יקר, ולא רק יקר. הנגישות למשלוחים על טוסטוסים הייתה קשה ומורכבת לאנשים פרטיים. יכולתם להוציא שליח רק אם אתם ארגון גדול שיש לו סידור קבוע עם חברת שליחויות. אבל הכלכלה השיתופית פתחה גם את השוק הזה והיא עושה בו מהפכה בימים אלו ממש, מהפכה שמשנה דרמטית הרגלי שימוש. פרט ל-Gett, יש גם את PickPack  ואת SoPick

למה זה שיתוףכי כל אחד (כמעט) יכול להיות שליח שלהם לאסוף על הדרך חבילות ולהוריד אותן במקום אחר. ניצול יעיל יותר של זמן ושל משאבים. האובר של השליחויות.

אז איך זה משנה הרגלים? תתחילו להתרגל שממש קל להוציא שליח. צריכים לאסוף מכנסיים מחברה? תוציאו שליח באמצע היום במקום לנסוע לשם לבד. שכחתם מטען ואתם קצרים בסוללה? תוציאו שליח הביתה. העלויות יעלו כמה עשרות שקלים – ולרוב זה יעיל יותר מאשר נסיעה שאתם תיסעו בעצמכם.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%941

באילו כנסים הנשים נכנסות לחנות, בוחרות בגדים ויוצאות מבלי לשלם?

החנויות בתמונות האלה נראית כמו כל חנות. קולבים, בגדים, מראות, תאי מדידה, הרבה נשים מסתובבות עם שקיות חדשות ביד ובפרצוף מחייך. שגרתי. אבל משהו כאן בכל זאת שונה. "אוי! יצאתי ושכחתי לשלם, אבל אז נזכרתי שלא צריך לשלם כאן על כלום" אמרה בחיוך גדול אחת המבקרות בחנות ביום חמישי. אכן, בחנות הזאת – שנפתחה השבוע במלון דן קיסריה למשך שעתיים בלבד – לא צריך לשלם על כלום. מודדים, אוהבים, מכניסים לשקית והולכים.

את החנות הזאת פתחה חברת נובארטיס לאחיות בכנס האחיות השנתי שלהן. כך גם בחנות שפתחה חברת NESS טכנולוגיות ללקוחותיה לפני כשבועיים ובדיוק אותו דבר בחנות שפתחה לא מזמן חברת התרופות פייזר לנשים חולות סרטן השד.

זה עובד ככה: לכולנו יש בארון בגדים שאנחנו לא לובשות. לא בגדים ישנים מאעפנים, אלא בעיקר בגדים שווים, חלקם חדשים ממש. אנחנו לא לובשות אותן כי הם קטנים עלינו, גדולים עלינו, סתם לא יושבים עלינו הכי טוב (למרות שבחנות זה היה נראה בול). בקיצור – בגדים שבכיף היינו מוסרות לחברה טובה. את הבגדים האלה הנשים שמוזמנות לכנס מביאות איתן. אנחנו ממיינים, מסדרים, תולים ו.. זהו. הן יוצאות מההרצאה על כלכלה שיתופית, ישר לחנות לסיבוב שופינג חינמי. אם לא ראיתן שמחה של נשים שמוזמנות להיכנס לחנות ולקחת מה שהן רוצות ולצאת מבלי לשלם, לא ראיתן פרצוף מחייך מהו.

בקיצור, אם אתן בעניין/רוצות לפתוח כזאת חנות אצלכן בארגון, לאחר הרצאה ביום האשה המתקרב, או בכלל, דברו איתי, כאן או בפרטי. מבטיחה שיהיה כיף (:

בתמונות – החנות של נובארטיס, החנות של NESS, החנות של פייזר:

mr4_8671

(למעלה) החנות של Ness טכנולוגיות שנפתחה ב"קומה הרביעית", אחרי ההרצאה (למטה)

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-2

וככה הן יצאו משם:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-5

החנות של נובארטיס בכנס האחיות:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-20-30

שנפתחה אחרי ההרצאה:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-19-19-1

החנות של פייזר:

IMG-20160516-WA0012

 

החלפת בתים? נסיעה עם אדם שאינך מכיר? כך בונים אמון בין זרים

אחד הנושאים הכי מסקרנים בעולם השיתוף הוא האמון. איך לעזאזל יש כאן כל כך הרבה אנשים שמוכנים לתת אמון כמעט מוחלט באנשים זרים שהם לא מכירים, אמון שהוא לפעמים הרבה יותר עמוק מאשר האמון שלהם בשכנים שלהם למשל, אנשים שהם מכירים שנים.

מדובר באנשים שמוכנים להכניס זרים לרכב הפרטי שלהם, או להיכנס עם נהג זר לרכב לנסיעה, לעיתים נסיעות ממש ארוכות. ועוד לא דיברנו על החלפות בתים (home exchange שידך מעל למיליון החלפות בתים בעולם).

מחקר שערכו חוקרים מ-NYU שפורסם אתמול, מנסה להבין מה מקורות האמון הזה. את המחקר הם ערכו על 19,000 נהגי ונוסעי חברת bla bla car. משפט וחצי על החברה הזו: היא עושה כמו-אובר בעיקר באירופה, עם הבדל אחד בולט: הנסיעות בה הן לרוב נסיעות ארוכות (של שעה ויותר) והנהגים והנוסעים מדורגים גם לפי האהבה שלהם לדבר תוך כדי הנסיעה. Bla אחד, לנוסע/נהג שרוצה שקט ו-bla bla bla לנוסע/נהגים שאוהבים לקשקש בנסיעה.

ככה נראית האפליקציה, כשחיפשתי בה נסיעה מלונדון לריימברידג' – נסיעה של כמעט שעתיים.

 

bla-bla1

ככה נראה המידע שנמסר אודות הנהג:

bla-bla

בbla-bla נותנים כמה שיותר מידע כדי לבסס אמון בין הנוסע והנהג, החל ממידע על הרכב (שלא יאסוף אתכם נהג מתחזה); מספרים לנו שהם שוחחו עם הנהג במספר שנתן ואימתו את המספר והמייל שלו; ווידאו את רמת הפעילות של עמוד הפייסבוק שלו והכי חשוב: האם סיפק את המידע האישי שהתקנון של החברה דורש. על זה מתווסף מנגנון דירוגים של מי שנסע איתו בעבר, לרבות ציונים על בטיחות הנהיגה שלו.

אז מה מסקנות המחקר שערכה NYU?

  1. 88% מהנסקרים אמרו שהם סומכים ברמה גבוהה מאד על אדם זר שיש לו פרופיל דיגיטלי רחב ופעיל, יסמכו עליו ברמה שהם סומכים על שכן או מכר קרוב.
  2. רמת האמון בין זרים מושפעת בעיקרה מממשק המשתמש של האפליקציה: ככל שהתמונה של הזר גדולה יותר, ככל שהמידע האישי עליו מובלט יותר, ככל שקל יותר להגיע מהפרופיל שלו לעמוד הפייסבוק/אינסטגרם שלו – כך רמת האמון בו תגבר.
  3. למגנון הדירוגים יש משקל משמעותי בקרב אנשים: ככל המידע על המנגון מפורט יותר (האם כל אחד יכול לדרג, או רק מי שנסע עם אותו אדם בפועל?) וככל שמנגנון הדירוג בולט יותר באתר – כך גוברת רמת האמון בין זרים באותה אפליקציה.
  4. יש קשר ישיר בין רמת האמון בין זרים בתוך האפלקציה — ובין רמת האמון שהם רוחשים למותג עצמו: ככל שהמותג / הזירה שבה הם נמצאים נחשבת אמינה יותר, הוגנת יותר, מקצועית יותר, כך רמת האמון בין זרים בתוך האפליקציה הזו תגבר.

אז אנחנו עושים לא מעט החלפות בתים עם משפחות שאנחנו לא מכירים. בפסח הקרוב נגור שבוע בבית מקסים של משפחה שגרה ממש במרכז ברלין, והם יגורו אצלנו; בקיץ לעבור לגור שבועיים בבית מקסים ליד אגם בשוודיה. בשני המקרים זה לא יעלה לי שקל, והילדים שלנו יחוו חוויה של מגורים בשכונה אירופאית מגניבה.

"איך אתם מכניסים הביתה אנשים זרים?" בין היתר הפלטפורמה שבה אני מוצאת החלפות בתים – home exchange – משקיעה המון אנרגיה וכסף בסוגיית האמון. הם לוקחים את דמי המנוי שלי, ומשקיעים אותם בבדיקה מי המשפחה בצד השני של הקו; איך עברו החלפות הבתים הקודמות שעשו; האם השאירו חלילה נזקים בבתים הקודמים שבהם התארחו? מה אומרים עליהם המארחים? המידע הזה, יחד עם שיחות סקייפ מרובות שאנחנו עושים כדי להכיר המשפחות אחת את רעותה, מייצרות אצלנו רמת אמון גבוהה מאד בצד השני.

להפוך את הטיול המשפחתי הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי

איך תוכלו לחסוך 2000 שקל ביום בטיול בארה"ב ולגור בוילה יפייפיה? באמצעות שיתוף והחלפה, הטרנד החם בעולם התיירות. החלפת בתים ורכבים זה רק ההתחלה. האמריקאים, האירופאים וגם הישראלים מבינים שהנופש הבא שלהם לא חייב לכלול חדר בבית מלון או רכב שכור. כעת שואלות את עצמן גם החברות הגדולות בעולם כיצד הן יכולות להשתלב בעולם של כלכלה שיתופית.

כאן למטה, הסיפור + טיפים. אבל שניה לפני זה, שיווק קל: רואים את הבתים האלה, כאן בתמונות? בכל אלה קיבלנו הצעה לבוא להתארח. לגמרי בחינם. כן כן, אנשים סופר נחמדים מציעים לנו את הבית שלהם לחופשה קצרה. איך כל זה קורה? מה קשורה הכלבה והכלוב ואיך לעזאזל נכנסת פנימה גם הופעה של שמיניית ווקאל המדהימים? ובעיקר – איך זה יכול לקרות גם לכם. על כל זה תוכלו לשמוע בהרצאה שלי, ביום שלישי הקרוב בערב, בטוקהאוס (נמל תל אביב)
מבטיחה טיפים שיהפכו את הטיול הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי. לא רק חילופי בתים (שמאפשרים לכם לגור בשכונה כיפית, בבית פרטי, לא צפוף כמו בחדר במלון) ועוד יותר: מבטיחה לספק חומר למחשבה על המהפכה הכלכלית הענקית שעומדת בפתח. אה, וגם יהיה מצחיק. עלי.
כל הדיטיילס, כאן בלינק.

אז הנה התמונות מתוך ההרצאה ואחריהן, הטיפים:

1

 

2

 

3

 

טיפים: החלפת בתים – כך תעשו את זה נכון

  1. מצאו בפייסבוק קבוצה סגורה של ישראלים המתגוררים בעיר שאליה אתם מתכננים לנסוע ובקשו להצטרף לקבוצה
  2. פרסמו בה סטטוס המבקש בית להחלפה: ספרו מי אתם, באילו תאריכים אתם מתכננים להגיע.
  3. ערכו שיחות עם הפונים אליכם ובררו: האם התאריכים תואמים, כמה חדרים יש בביתם, האם יש מתקנים ייחודיים הדרושים לכם (מיטת תינוק, כיסא לפעוט לרכב וכו')
  4. קבעו "בליינד דייט" בסקייפ – עברו יחד על החדרים, המטבח וכו'.
  5. הכירו אחד את השני: ספרו מי אתם, מה אתם עושים למחייתכם, הפכו לחברים בפייסבוק – כך תוכלו ללמוד על המשפחה ולחפש חברים משותפים. זה יכניס יותר אמון ל"עסקה" שלכם.
  6. סכמו האם ההחלפה כוללת גם רכבים – ואם כן דאגו שהביטוח יכסה הדדית
  7. חתמו על חוזה שמציג את ההסכמות ביניכם, לרבות אחריות לשמירה על הבית, הרכב, מימון עלויות מחייה, תיקון תאונות וכו'.
  8. השאירו שם וטלפון של איש קשר מקומי לסיוע לאורחים בעת החלפת הבתים.
  9. סכמו השארת/קבלת מקרר מוכן לאירוח ליום הראשון (חלב, גבינה, ביצים, שתיה קלה) כדי להימנע מקניות אחרי טיסה ארוכה.
  10. השאירו/קבלו עצות וטיפים להיכרות עם השכונה: היכן מומלץ לערוך קניות, היכן לבלות עם הילדים, מהם הימים שבהם מותר להוציא אשפה לרחוב וכו'.

בהצלחה!