ארכיון פוסטים:

טיולים  

איך היה הבית בטורונטו שקיבלנו בחינם?  

הפוסט הקודם (כאן) נגמר הסימן שאלה – שלא לומר חשש גדול – איך יראה הבית שאנחנו מקבלים בחינם ל-3 שבועות בטורונטו, תמורת בלון וירטואלי. הבית היה מעולה, לא פחות. וגם בעלי הבית היו נפלאים. הם קיבלו מאיתנו בלון וירטואלי, שאותו הם לקחו כדי לצאת לנופש בשוויץ. בתמורה הם השאירו לנו את הבית היפה הזה: חזית הבית

חזית הבית

הסלון

הסלון

הנוף מהמרפסתהנוף מהמרפסת שלהם

עם קבלת פנים מקסימה בדמות קופסת דונאטס + פתקים מקסימים שהם השאירו לנו ברחבי הבית עם הסברים על כל דבר והזמנה לשתות מהבירה הקרה שהשאירו לנו במקרר.

למה החופשה שלנו הייתה שונה מכל חופשה רגילה ואיך זה שאין לנו תמונות להראות לכם?

חופשה של החלפת בתים שונה מכל חופשה אחרת: בגלל שאנחנו לא משלמים על לינה, אנחנו יכולים למשוך את החופשה כמה לילות שמתאים לנו ולמשפחה מהצד השני, מבלי לשרוף 1200 שקל על כל לילה (מחיר ממוצע של לילה למשפחה בטורונטו). התוצאה היא שאנחנו מבלים בכל חופשה כזו כ- 3 שבועות באותה עיר ובסביבתה.
כשבחרנו את טורונטו אמרו לנו שאין מה לעשות בה כתיירים יותר מכמה ימים. רק מה, כאן מתחיל הכיף הגדול: בגלל שאנחנו לא לחוצים בזמן, מיד כשאנחנו מסיימים את הצ'ק ליסט של התיירים אנחנו מתחילים בתכלס, שזה אומר להכיר את העיר באמת.
כך למשל למדנו שבטורונטו בריכות השחייה הן חינם והן שוות במיוחד. באתר של העיר יש רשימה של כל הבריכות ומה מיוחד בכל אחת מהן. יש כאלה עם מגלשות מים לילדים, יש אולימפיות, יש כאלה שמתמחות בפעוטות, יש מכל סוג. באחד הימים הלכנו לבריכה שהמיוחד בה זה מקפצות: יש בה מקפצות בגובה 1 מטר, 5 מטר ו-10 מטר וזה מטורף כמו שזה נשמע. חוויה שלעולם לא נחווה בארץ וכנראה לא היינו חווים אם היינו מסיימים את טורונטו ב-4 ימים כמו שהמליצו לנו.
אסף קפץ מהמקפצה של ה-5 מטר (קפיצה מגובה קומה שנייה של בניין מגורים, כן?) וזכה לתשואות מכל הנוכחים בבריכה שעפו על הילד הקטן מיזראעל עם התעוזה שלא הייתה לחצי מהילדים שם.

אבל אין לנו תמונה של זה. למה? זה עוד משהו מגניב על הבריכות של טורונטו:
בפעם הראשונה שהגענו לבריכה, שלפנו את הארנק אבל בקבלה הסבירו לנו שכאן הבריכות חינם. כולן. שאלתי אותם איך כל הטוב הזה בחינם? הסבירו לי שעיריית טורונטו מממנת בריכות חינם לציבור כי זה מקדם פעילות ספורטיבית וגם כי זה מייצר בילוי יחד בלי מסך. המחיר: אסור להכניס סלולריים לבריכה. אסור להכניס תיקים. כלום. ה-כל נשאר בלוקרים מחוץ לשטח הבריכה. בכניסה יש שומר שמוודא שאתם נכנסים אך ורק עם מגבת. אה. וגם אין איפה לקנות ארטיקים, חטיפים ושאר זבל. בריכה נטו. חינם.

בילינו שם שעתיים. מסביבנו אנשים וכולם נטולי מסך. מראה לא שגרתי.
ואצלנו? הטינאייג'רית גילתה פתאום שהאחים שלה קופצים ראש לא רע, ועשו שעה של תחרות קפיצות (הבריכה בעומק 5 מטר!) גם אנחנו ההורים השתתפנו. היה פשוט מעולה. אבל אין לי תמונה, כי, המממ, אסור להכניס סלולריים.

3

טיול בתוך טיול או: טיפים טריים למנהטן

טורונטו הוא יעד סופר מוצלח מכמה סיבות:
1. כי יש אליו טיסה ישירה ללא צורך בקונקשן.
2. כי מזג האוויר שם מעולה באוגוסט.
3. כי המחירים שם יחסית זולים (דולר קנדי = 2.8 שקלים)
4. כי האטרקציות ממש קרובות: מפלי הניאגרה – שעה נסיעה. פארק רכבות ההרים הגדול ביותר בקנדה – חצי שעה נסיעה. אלף האיים – שעתיים וחצי שזה הכי רחוק שנסענו שם.
4. כי ניו יורק היא רק 50 דק' טיסה והטיסה יחסית זולה (110 דולר לאדם).
אז החלטנו, מאיה ואני, להשאיר את הבנים בטורונטו ולעשות לנו חופשה בתוך חופשה, יומיים במנהטן.

את מנהטן אני מכירה היטב, ובכל זאת למדתי כמה דברים חדשים: 
VIA – תחבורה שיתופית זה שוס ואת uber כולם מכירים. אבל VIA היא אנונימית למדי לישראלים, למרות שמדובר בסטארטאפ ישראלי שכבש את מנהטן. כשאתם מזמינים נסיעה בוויה, האפליקציה מובילה אתכם לחכות בפינת הרחוב הקרובה ביותר, ומורידה אתכם דקה-שתיים הליכה מהיעד שלכם. על הדרך הנהג שלכם אוסף נוסעים נוספים. עלות נסיעה: 5$ לאדם, 7 דולר לזוג. בכלל, תחבורה שיתופית הפכה להיות כל כך דומיננטית בארהב ובקנדה, כך ששדות התעופה גם בניו יורק וגם בטורונטו מקדישים לאפליקציות האלה קומה שלמה בחניון – שרק ממנה מותר לאסוף נוסעים. המחירים: מונית משדה התעופה לה גווארדיה עולה כ-60-70 דולר. אובר יעלה לכם 45 דולר. ליפט יעלה לכם כ-40 דולר. ויה יעלה לכם כ-35 דולר. חצי ממונית.

עוד המלצות על ניו יורק:
VR World 
– עולם של מציאות מדומה מבוססת על משקפי VR. דרך טובה ממש להבין את הפוטנציאל המטורף של התחום הזה וממש לא רק בעולם המשחקים, אלא גם בעולם השיווק והמכירות, בתחום האופנה, הרכב, המזון. מה לא בעצם.

הצגות חדשות: Dear Evan Hansen – מיוזיקל חדש יחסית, מאד מצליח, מרגש ומיוחד. מתאים לצפייה עם טינאייג'רס. עוסק בנושאים של התאבדות נוער, סמים, אלכוהול. לא קל לעיכול אבל עשוי היטב וחזק מאד. קשה מאד להשיג כרטיסים אז להקפיד להזמין מראש.

1

מימין, השילוט שמראה איפה מורידים ואוספים נסיעות באפליקציות השיתוף – בשדה התעופה לה גווארדיה במנהטן. משמאל, השלט שמראה איפה איזור האיסוף של נוסעים באפליקציות שיתוף נסיעות בשדה התעופה בטורונטו.

 

 

החלפת בתים? נסיעה עם אדם שאינך מכיר? כך בונים אמון בין זרים

אחד הנושאים הכי מסקרנים בעולם השיתוף הוא האמון. איך לעזאזל יש כאן כל כך הרבה אנשים שמוכנים לתת אמון כמעט מוחלט באנשים זרים שהם לא מכירים, אמון שהוא לפעמים הרבה יותר עמוק מאשר האמון שלהם בשכנים שלהם למשל, אנשים שהם מכירים שנים.

מדובר באנשים שמוכנים להכניס זרים לרכב הפרטי שלהם, או להיכנס עם נהג זר לרכב לנסיעה, לעיתים נסיעות ממש ארוכות. ועוד לא דיברנו על החלפות בתים (home exchange שידך מעל למיליון החלפות בתים בעולם).

מחקר שערכו חוקרים מ-NYU שפורסם אתמול, מנסה להבין מה מקורות האמון הזה. את המחקר הם ערכו על 19,000 נהגי ונוסעי חברת bla bla car. משפט וחצי על החברה הזו: היא עושה כמו-אובר בעיקר באירופה, עם הבדל אחד בולט: הנסיעות בה הן לרוב נסיעות ארוכות (של שעה ויותר) והנהגים והנוסעים מדורגים גם לפי האהבה שלהם לדבר תוך כדי הנסיעה. Bla אחד, לנוסע/נהג שרוצה שקט ו-bla bla bla לנוסע/נהגים שאוהבים לקשקש בנסיעה.

ככה נראית האפליקציה, כשחיפשתי בה נסיעה מלונדון לריימברידג' – נסיעה של כמעט שעתיים.

 

bla-bla1

ככה נראה המידע שנמסר אודות הנהג:

bla-bla

בbla-bla נותנים כמה שיותר מידע כדי לבסס אמון בין הנוסע והנהג, החל ממידע על הרכב (שלא יאסוף אתכם נהג מתחזה); מספרים לנו שהם שוחחו עם הנהג במספר שנתן ואימתו את המספר והמייל שלו; ווידאו את רמת הפעילות של עמוד הפייסבוק שלו והכי חשוב: האם סיפק את המידע האישי שהתקנון של החברה דורש. על זה מתווסף מנגנון דירוגים של מי שנסע איתו בעבר, לרבות ציונים על בטיחות הנהיגה שלו.

אז מה מסקנות המחקר שערכה NYU?

  1. 88% מהנסקרים אמרו שהם סומכים ברמה גבוהה מאד על אדם זר שיש לו פרופיל דיגיטלי רחב ופעיל, יסמכו עליו ברמה שהם סומכים על שכן או מכר קרוב.
  2. רמת האמון בין זרים מושפעת בעיקרה מממשק המשתמש של האפליקציה: ככל שהתמונה של הזר גדולה יותר, ככל שהמידע האישי עליו מובלט יותר, ככל שקל יותר להגיע מהפרופיל שלו לעמוד הפייסבוק/אינסטגרם שלו – כך רמת האמון בו תגבר.
  3. למגנון הדירוגים יש משקל משמעותי בקרב אנשים: ככל המידע על המנגון מפורט יותר (האם כל אחד יכול לדרג, או רק מי שנסע עם אותו אדם בפועל?) וככל שמנגנון הדירוג בולט יותר באתר – כך גוברת רמת האמון בין זרים באותה אפליקציה.
  4. יש קשר ישיר בין רמת האמון בין זרים בתוך האפלקציה — ובין רמת האמון שהם רוחשים למותג עצמו: ככל שהמותג / הזירה שבה הם נמצאים נחשבת אמינה יותר, הוגנת יותר, מקצועית יותר, כך רמת האמון בין זרים בתוך האפליקציה הזו תגבר.

אז אנחנו עושים לא מעט החלפות בתים עם משפחות שאנחנו לא מכירים. בפסח הקרוב נגור שבוע בבית מקסים של משפחה שגרה ממש במרכז ברלין, והם יגורו אצלנו; בקיץ לעבור לגור שבועיים בבית מקסים ליד אגם בשוודיה. בשני המקרים זה לא יעלה לי שקל, והילדים שלנו יחוו חוויה של מגורים בשכונה אירופאית מגניבה.

"איך אתם מכניסים הביתה אנשים זרים?" בין היתר הפלטפורמה שבה אני מוצאת החלפות בתים – home exchange – משקיעה המון אנרגיה וכסף בסוגיית האמון. הם לוקחים את דמי המנוי שלי, ומשקיעים אותם בבדיקה מי המשפחה בצד השני של הקו; איך עברו החלפות הבתים הקודמות שעשו; האם השאירו חלילה נזקים בבתים הקודמים שבהם התארחו? מה אומרים עליהם המארחים? המידע הזה, יחד עם שיחות סקייפ מרובות שאנחנו עושים כדי להכיר המשפחות אחת את רעותה, מייצרות אצלנו רמת אמון גבוהה מאד בצד השני.

להפוך את הטיול המשפחתי הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי

איך תוכלו לחסוך 2000 שקל ביום בטיול בארה"ב ולגור בוילה יפייפיה? באמצעות שיתוף והחלפה, הטרנד החם בעולם התיירות. החלפת בתים ורכבים זה רק ההתחלה. האמריקאים, האירופאים וגם הישראלים מבינים שהנופש הבא שלהם לא חייב לכלול חדר בבית מלון או רכב שכור. כעת שואלות את עצמן גם החברות הגדולות בעולם כיצד הן יכולות להשתלב בעולם של כלכלה שיתופית.

כאן למטה, הסיפור + טיפים. אבל שניה לפני זה, שיווק קל: רואים את הבתים האלה, כאן בתמונות? בכל אלה קיבלנו הצעה לבוא להתארח. לגמרי בחינם. כן כן, אנשים סופר נחמדים מציעים לנו את הבית שלהם לחופשה קצרה. איך כל זה קורה? מה קשורה הכלבה והכלוב ואיך לעזאזל נכנסת פנימה גם הופעה של שמיניית ווקאל המדהימים? ובעיקר – איך זה יכול לקרות גם לכם. על כל זה תוכלו לשמוע בהרצאה שלי, ביום שלישי הקרוב בערב, בטוקהאוס (נמל תל אביב)
מבטיחה טיפים שיהפכו את הטיול הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי. לא רק חילופי בתים (שמאפשרים לכם לגור בשכונה כיפית, בבית פרטי, לא צפוף כמו בחדר במלון) ועוד יותר: מבטיחה לספק חומר למחשבה על המהפכה הכלכלית הענקית שעומדת בפתח. אה, וגם יהיה מצחיק. עלי.
כל הדיטיילס, כאן בלינק.

אז הנה התמונות מתוך ההרצאה ואחריהן, הטיפים:

1

 

2

 

3

 

טיפים: החלפת בתים – כך תעשו את זה נכון

  1. מצאו בפייסבוק קבוצה סגורה של ישראלים המתגוררים בעיר שאליה אתם מתכננים לנסוע ובקשו להצטרף לקבוצה
  2. פרסמו בה סטטוס המבקש בית להחלפה: ספרו מי אתם, באילו תאריכים אתם מתכננים להגיע.
  3. ערכו שיחות עם הפונים אליכם ובררו: האם התאריכים תואמים, כמה חדרים יש בביתם, האם יש מתקנים ייחודיים הדרושים לכם (מיטת תינוק, כיסא לפעוט לרכב וכו')
  4. קבעו "בליינד דייט" בסקייפ – עברו יחד על החדרים, המטבח וכו'.
  5. הכירו אחד את השני: ספרו מי אתם, מה אתם עושים למחייתכם, הפכו לחברים בפייסבוק – כך תוכלו ללמוד על המשפחה ולחפש חברים משותפים. זה יכניס יותר אמון ל"עסקה" שלכם.
  6. סכמו האם ההחלפה כוללת גם רכבים – ואם כן דאגו שהביטוח יכסה הדדית
  7. חתמו על חוזה שמציג את ההסכמות ביניכם, לרבות אחריות לשמירה על הבית, הרכב, מימון עלויות מחייה, תיקון תאונות וכו'.
  8. השאירו שם וטלפון של איש קשר מקומי לסיוע לאורחים בעת החלפת הבתים.
  9. סכמו השארת/קבלת מקרר מוכן לאירוח ליום הראשון (חלב, גבינה, ביצים, שתיה קלה) כדי להימנע מקניות אחרי טיסה ארוכה.
  10. השאירו/קבלו עצות וטיפים להיכרות עם השכונה: היכן מומלץ לערוך קניות, היכן לבלות עם הילדים, מהם הימים שבהם מותר להוציא אשפה לרחוב וכו'.

בהצלחה!

 

כל מה שלא מספרים לכם על טיול עם ילדים או: מה מסתתר מאחורי האינסטוש

אני רוצה להפר רגע את האידיליה הנפלאה של תמונות הטיולים המשפחתיות המחוייכות שאתם רואים בפייס ובאינסטוש בשבועות האחרונים. חזרנו לפני כמה ימים מ-10 ימים באנגליה רבתי (טיפל'ה לונדון, בעיקר כפרי נופש ביערות, קצת קיימברידג'). בגדול, היה סבבה לגמרי. אבל אם נרד לרזולוציות, היו נקודות בזמן שהיינו מוכנים ליאור ואני לעזוב אותם באמצע היער ולברוח, מתוך תקווה שאנחנו נצליח לרוץ יותר מהר מהם.

כאן למטה תמונות הרמוניות של משפחה מחייכת מאושרת, עם נופים עוצרי נשימה. קבלו את מה שקרה בין לבין: (במחזוריות, בתנודות קבועות בין בן ה-5, בן ה-8 ובת ה-13)

  1. "אני עכשיו עם האייפד!" הידוע גם בשמו: "אני תפסתי קודם!": הטיול היה כרוך בלא מעט נסיעות. מדובר בנהיגה הפוכה לכל האינסטינקטים של נהג ותיק, מה שהצריך ריכוז ברמה מאד גבוהה בעיקר בשלב הפניות והכניסה לכיכרות. לצורך כך ביקשנו שקט יחסית באוטו בשלבים מסויימים של הנהיגה. את השקט השגנו באמצעים דיגיטליים. רק מה, אייפד יש אחד וילדים – שלושה. מה שהביא למריבה רפפטטיבית, שנגמרה לרוב, בכיפכוף הדדי, דחיפות, או צביטות ברוחב לב. התוצאה הסופית: הילד שמכפכף הכי טוב, לרוב כבש את האייפד. כי ככה זה בטבע, החזק מנצח. (כשלאמא נמאס להתערב)
  2. "ילדים, תראו איזה נוף יפייפיה!". ניסיון נואש של אמא לגרום להם להרים עיניים מהמסך בזמן הנסיעה. בפעם הראשונה שקראתי בהתלהבות הם כולם הרימו ראש מהר. בפעם השניה גם התלהבו. בפעם העשירית בערך כבר הנהנו מתוך המסך. בפעם ה-20 זה כבר היה מלמול של "הבנו. כנסיה. מהמם".
  3. "יש לי פיפי". אבל עשית לפני חצי שעה?! כמה פיפי יש לך!??! "דחוף. תיכף בורח לי. תעצרו מהר!".
  4. "חם לי/לא רוצה ללבוש קפוצ'ון". אבל 14 מעלות בחוץ וקרררר! אז מה? לי חם. עכשיו אוגוסט. אבל אוגוסט באנגליה זה חודש קר. בעיקר בערב. אתה תהיה חולה. אמא די! חם לי! (שיחה שחזרה על עצמה אחת ליום, בממוצע. בעיקר בערב)
  5. "אמא, תקני לי". תקני לי גלידה. תקני לי שוקולד. תקני לי מחזיק מפתחות ביג בן. תקני לי את החולצה הזו. מיותר לציין שעמדנו בגבורה ברוב הבקשות (טוב נו, לא ברוב. אבל בחצי לפחות)

עד כאן הקיטורים. חוצמיזה היה באמת כיף. הם ילדים מתוקים אש (כפרה עליהם, כשהם לא רבים או צריכים פיפי). נראה לי שנשאיר אותם (:

קבלו תמונות:

אבל לא קר לי! אני לא רוצה קפוצ'ון!
IMG-20160823-WA0030

ילדים, תראו איזה כנסיה מהממת!

IMG-20160823-WA0031

בשוך הקרבות:

20160819_141029

אבל היו גם המון רגעים כאלה:

IMG-20160816-WA0008
IMG-20160821-WA0029

 

 

IMG-20160818-WA0028

 

IMG-20160816-WA0037

 

 

IMG-20160817-WA0006

5 דברים שלמדתי מבלוגרי האוכל המובילים בעולם, או: המרחק בין לבנון לתל אביב קצר משחשבתי

ביום שישי השתתפתי בסיור אוכל עם כמה מהבלוגרים הבולטים בסצינה הקולינרית הבינלאומית. עבורי, זאת הייתה חוויה יוצאת דופן. זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אנשים שהם מובילי דעה בתחומם, מכל העולם, שמסתכלים על ישראל בעיניים מקצועיות שלא קשורות לשאלת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מדובר באוסף של אנשים שהגיעו לכאן כדי להכיר את סצינת האוכל המקומית שלנו ** (בקצה הפוסט רשימה של האנשים שפגשתי). אחרי שביליתי איתם כמה שעות, אלו חמשת הדברים הכי מעניינים שלמדתי:

1. הסכסוך לא מעניין אותם. חלבה לעומת זאת, מצליחה להסעיר אותם עד מאד. עד שלא ראיתם foodies נלהבים מצלמים חלבה מכל זווית אפשרית, בהרגשות רבה, לא ראיתם התרגשות מאוכל מהי.

2. מסתבר שבביירות הלבנונית יש סצינת אוכל חזקה מאד. הבלוגרית האמריקאית שחזרה לא מזמן מסיור קולינרי בביירות אמרה לי: "ביירות נראית ממש כמו תל אביב. עיר כיפית ומגניבה. ויש שם אוכל מ-ע-ו-ל-ה". אפרופו דעות קדומות, זירה תקשורתית וזה.

3. מכל המתארחים, הספרדי הוא הכי "ישראלי" שיש. הוא סחבק, טופח לכולם על השכם שוב ושוב, החל מהמוכרים בשוק וכלה בעמיתיו לסיור. דקה אחרי שהבין את משמעות הביטוי "יאללה יאללה". (as in "כן כן, בטח") הוא לא הפסיק להשתמש בו והצחיק אותנו מאד.

4. הם כולם הצליחו להפוך את האהבה שלהם לאוכל ולתרבות אוכל מקומית לעסק. מסתבר שאפשר לבנות אימפריות תוכן ולייצר יופי של הכנסות מהעניינים האלה.

5. מי שהכי מתרגש מהאוכל שלנו הם התאילנדים. אוכל מערבי/מזרח תיכוני כנראה עוד עושה להם את זה לגמרי.

קבלו כמה מהתמונות:

20160115_105830_resized

מנו הספרדי ונית'יהאדה התאלינדית מבסוטים מחלבה.

 

20160115_110342_resized

כל מנה זוכה לעשרות תמונות לפני כל טעימה. הכל משודר היישר מתל אביב לעולם.

20160115_104352_resized

אנופן התאילנדי מסתובב עם מצלמת וידאו פיצית פיצית (שקיבל במתנה מסוני, רק כדי שיוכל לחשוף אותה לעולם) שמשדרת לייב לכל העוקבים שלו, ומקליטה כמובן – דרך השעון שיש לו על היד. מדליק לגמרי.

 

אז מי היה שם בסיור? היה שם מאנו הספרדי בעל האתר The gourmet journal  כותב בעיתונות הספרדית על אוכל, מוביל פינות קבועות בתוכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר בספרד; הייתה שם סאם מקייפטאון דרום אפריקה, בעלת הבלוג Drizzle and dip בו מבקרים כ-40 אלף איש בחודש ומאות אלפי אנשים בשנה, שמככבת בכמעט כל רשימת פודיז אפשרית בעולם, החל מ: "10 הבלוגים הטובים ביותר לתיירות אוכל שאתם לא מכירים", ועד "100 האנשים הכי מעניינים בסצינת האוכל הבינלאומית שאתם חייבים להכיר". וגם איידה מקליפורניה, אושיית אוכל אמריקאית, בעלת הבלוג Salt & wind  עם כ-20 אלף גולשים בחודש; לואיז מלונדון (סיים בהצטיינות את הקורדון בלו, מארח אנשים לארוחות מיוחדות בביתו, כותב את הבלוג The London foodie   הנקרא ביותר בלונדון בתחום הקולינריה); ובני הזוג אנופן ונית'יהאדה, מתאילנד, שמחזיקים יחד באימפריה של מידע על תיירות קולינרית – 7 ספרים, בלוג, תוכנית טלוויזיה, מגזין כתוב.

הם כולם כותבים, משדרים, מצלמים ומעלים כל יום וכל היום חומרים ברשתות החברתיות. לכל אחד מהם יש מאות אלפי עוקבים, והם באו לכאן כדי לספר על הקולינריה בישראל.

מילה על מי שהזמין אותם לכאן: מדובר בעמותה בשם Vibe Israel ששמה לעצמה למטרה לקדם את השיח על ישראל בעולם, בכל זווית אפשרית – רק לא סביב הסכסוך. הם טוענים ובצדק רב, שכדי לייצר יח"צ חיובי לישראל, רצוי להתרחק מהשיח על הסכסוך ולהביא לעולם צד אחר של ישראל. הם מביאים לכאן אושיות דיגיטליות בתחומים כמו אופנה, צילום,  קולינריה וכדומה, ומחברים אותם לתעשייה המקומית שמתמחה באותו תחום, ובכך מייצרים קשרים ישירים שמאד מועילים לדימוי הישראלי באותן קהילות. אם אתם שואלים אותי, הרבה יותר טוב מכל הניסיונות "לנצח" בזירה התקשורתית של הסכסוך.

אה.. והיה גם מ-א-ד טעים!