ארכיון פוסטים:

הרצאות  

באילו כנסים הנשים נכנסות לחנות, בוחרות בגדים ויוצאות מבלי לשלם?

החנויות בתמונות האלה נראית כמו כל חנות. קולבים, בגדים, מראות, תאי מדידה, הרבה נשים מסתובבות עם שקיות חדשות ביד ובפרצוף מחייך. שגרתי. אבל משהו כאן בכל זאת שונה. "אוי! יצאתי ושכחתי לשלם, אבל אז נזכרתי שלא צריך לשלם כאן על כלום" אמרה בחיוך גדול אחת המבקרות בחנות ביום חמישי. אכן, בחנות הזאת – שנפתחה השבוע במלון דן קיסריה למשך שעתיים בלבד – לא צריך לשלם על כלום. מודדים, אוהבים, מכניסים לשקית והולכים.

את החנות הזאת פתחה חברת נובארטיס לאחיות בכנס האחיות השנתי שלהן. כך גם בחנות שפתחה חברת NESS טכנולוגיות ללקוחותיה לפני כשבועיים ובדיוק אותו דבר בחנות שפתחה לא מזמן חברת התרופות פייזר לנשים חולות סרטן השד.

זה עובד ככה: לכולנו יש בארון בגדים שאנחנו לא לובשות. לא בגדים ישנים מאעפנים, אלא בעיקר בגדים שווים, חלקם חדשים ממש. אנחנו לא לובשות אותן כי הם קטנים עלינו, גדולים עלינו, סתם לא יושבים עלינו הכי טוב (למרות שבחנות זה היה נראה בול). בקיצור – בגדים שבכיף היינו מוסרות לחברה טובה. את הבגדים האלה הנשים שמוזמנות לכנס מביאות איתן. אנחנו ממיינים, מסדרים, תולים ו.. זהו. הן יוצאות מההרצאה על כלכלה שיתופית, ישר לחנות לסיבוב שופינג חינמי. אם לא ראיתן שמחה של נשים שמוזמנות להיכנס לחנות ולקחת מה שהן רוצות ולצאת מבלי לשלם, לא ראיתן פרצוף מחייך מהו.

בקיצור, אם אתן בעניין/רוצות לפתוח כזאת חנות אצלכן בארגון, לאחר הרצאה ביום האשה המתקרב, או בכלל, דברו איתי, כאן או בפרטי. מבטיחה שיהיה כיף (:

בתמונות – החנות של נובארטיס, החנות של NESS, החנות של פייזר:

mr4_8671

(למעלה) החנות של Ness טכנולוגיות שנפתחה ב"קומה הרביעית", אחרי ההרצאה (למטה)

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-2

וככה הן יצאו משם:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-5

החנות של נובארטיס בכנס האחיות:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-20-30

שנפתחה אחרי ההרצאה:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-19-19-1

החנות של פייזר:

IMG-20160516-WA0012

 

19 שקל מגבעתיים לת"א. התחבורה השיתופית מאיצה והיא עולה חצי ממונית

שר התחבורה הודיע שהוא מתנגד, ועד נהגי המוניות אמרו ש"על גופתם תהיה פה תחבורה שיתופית" – אבל זה קורה ומסתבר שלא מעט. נסיעות פרטיות, הכי קרוב למונית שיש, בעלויות של 40%-50% פחות מעלות נסיעה זהה במונית.

תחת ההגדרות "ניסוי" או "השתתפות בעלויות הנסיעה" מנהלות בישראל uber, moovit ו-waze פעילות שיתוף נסיעות, שבהן נהגים פרטיים, שאינם נהגי מוניות, לוקחים נוסעים ממקום למקום תמורת תשלום.

בהרצאות שלי אני מדברת לא מעט על השינוי האדיר שהכניס התחום הזה בעולם התחבורה, על היתרונות והחסרונות הרבים שהוא מביא איתו. עד לפני כמה שבועות, כשהייתי שואלת מי נסע ב-uber בנסיעה שיתופית, מעטים היו מרימים את היד וזו אף פעם לא הייתה נסיעה בישראל. בשבועות האחרונים, בכל הרצאה כמעט יש כמה שמספרים שהם אוספים נוסעים, או משמשים כנהגים באחת מאפליקציות נסיעה שיתופית בישראל.

למעשה, הערכות בשוק מדברות על כך שהחברות הללו (אובר, גוגל, מוביט) מגבילות את מספר העסקאות, כדי לא להרגיז יותר מידי את משרד התחבורה, אבל בפועל – הביקוש לנסיעות כאלה עולה על ההיצע.

רוני. הוא בן 35, עצמאי, מתגורר בגבעתיים. עד לא מזמן, עיקר הנסיעות שלו בגוש דן נעשו במוניות. "בסופי שבוע עברתי לעשות שימוש נרחב ב-uber night", הוא מספר. השירות הזה פועל בימי חמישי-שישי-שבת, בין השעות 19:00 ל-2:00 לפנות בוקר. "אלו הימים והשעות שהכי קשה להשיג מונית, אבל אובר תמיד זמין לי".

מי אסף אותך עד היום?

"אספו אותי כל מיני נהגים: הכי מעניין היה בחור שהוא מתכנת במקצועו, מרוויח יופי של כסף בהיי טק, אבל סיפר שהוא תקוע כל השבוע מול מסך, וזאת הדרך שלו לפגוש אנשים מעניינים ולהרוויח עוד כסך על הדרך. היה גם מתווך דירות, שסיפר לי שהנסיעות באובר עוזרות לו לממן את הביטוח של הרכב; היה בחור נחמד שקבע עם חברים בתל אביב. הוא הגיע מוקדם יותר, והחליט להרוויח כסף בתחילת הערב".

אתה שואל אותם כמה כסף יוצא להם מזה בערב?

"כן, בממוצע הם מרוויחים 450-500 שקל בערב כזה. הם מספרים שאובר מעבירה להם את הכסף בתוך שבוע".

כמה משלם רוני על הנסיעות?

"נסיעה מדרום תל אביב למרכז גבעתיים, בשישי בערב, עלתה לי 19 שקל. נסיעה מקבילה במונית הייתה עולה לי לפחות 40 שקל. נסיעה מגבעתיים למרכז תל אביב. נסיעה ממרכז תל אביב לגבעתיים עלתה לי 25 שקל. נסיעה במונית הייתה עולה לי לפחות 50 שקלים".

כאמור, uber לא לבד בסיפור הזה. ווייז, של גוגל, הכניסה את האופציה לקבל או להציע נסיעה שיתופית לעמוד הבית של האפליקציה שלה, והיא מעודדת את הנהגים לנסוע אחד עם השני תמורת תשלום. מוביט מקפיצה הודעה לנוסעים רבים שמבקשים לנסוע באוטובוס, מציעה להם תחבורה שיתופית זולה. ג', שנסע כבר כמה פעמים מmoovit מספר על נסיעה חלקה, אלגוריתם שמדייק בהערכות שלו של זמנים, ואנשים מאד נחמדים שפגש בדרך. "תכלס, הם קיצרו לי בחצי את זמן ההגעה, בעלות לא גבוהה, רחוקה מאד מעלות הנסיעה במונית".

מתל אביב לגבעתיים ב-19 שקלים, ביום שישי בערב:

2

ווייז הכניסה את הנסיעות השיתופיות למסך הבית:

1

 

להפוך את הטיול המשפחתי הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי

איך תוכלו לחסוך 2000 שקל ביום בטיול בארה"ב ולגור בוילה יפייפיה? באמצעות שיתוף והחלפה, הטרנד החם בעולם התיירות. החלפת בתים ורכבים זה רק ההתחלה. האמריקאים, האירופאים וגם הישראלים מבינים שהנופש הבא שלהם לא חייב לכלול חדר בבית מלון או רכב שכור. כעת שואלות את עצמן גם החברות הגדולות בעולם כיצד הן יכולות להשתלב בעולם של כלכלה שיתופית.

כאן למטה, הסיפור + טיפים. אבל שניה לפני זה, שיווק קל: רואים את הבתים האלה, כאן בתמונות? בכל אלה קיבלנו הצעה לבוא להתארח. לגמרי בחינם. כן כן, אנשים סופר נחמדים מציעים לנו את הבית שלהם לחופשה קצרה. איך כל זה קורה? מה קשורה הכלבה והכלוב ואיך לעזאזל נכנסת פנימה גם הופעה של שמיניית ווקאל המדהימים? ובעיקר – איך זה יכול לקרות גם לכם. על כל זה תוכלו לשמוע בהרצאה שלי, ביום שלישי הקרוב בערב, בטוקהאוס (נמל תל אביב)
מבטיחה טיפים שיהפכו את הטיול הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי. לא רק חילופי בתים (שמאפשרים לכם לגור בשכונה כיפית, בבית פרטי, לא צפוף כמו בחדר במלון) ועוד יותר: מבטיחה לספק חומר למחשבה על המהפכה הכלכלית הענקית שעומדת בפתח. אה, וגם יהיה מצחיק. עלי.
כל הדיטיילס, כאן בלינק.

אז הנה התמונות מתוך ההרצאה ואחריהן, הטיפים:

1

 

2

 

3

 

טיפים: החלפת בתים – כך תעשו את זה נכון

  1. מצאו בפייסבוק קבוצה סגורה של ישראלים המתגוררים בעיר שאליה אתם מתכננים לנסוע ובקשו להצטרף לקבוצה
  2. פרסמו בה סטטוס המבקש בית להחלפה: ספרו מי אתם, באילו תאריכים אתם מתכננים להגיע.
  3. ערכו שיחות עם הפונים אליכם ובררו: האם התאריכים תואמים, כמה חדרים יש בביתם, האם יש מתקנים ייחודיים הדרושים לכם (מיטת תינוק, כיסא לפעוט לרכב וכו')
  4. קבעו "בליינד דייט" בסקייפ – עברו יחד על החדרים, המטבח וכו'.
  5. הכירו אחד את השני: ספרו מי אתם, מה אתם עושים למחייתכם, הפכו לחברים בפייסבוק – כך תוכלו ללמוד על המשפחה ולחפש חברים משותפים. זה יכניס יותר אמון ל"עסקה" שלכם.
  6. סכמו האם ההחלפה כוללת גם רכבים – ואם כן דאגו שהביטוח יכסה הדדית
  7. חתמו על חוזה שמציג את ההסכמות ביניכם, לרבות אחריות לשמירה על הבית, הרכב, מימון עלויות מחייה, תיקון תאונות וכו'.
  8. השאירו שם וטלפון של איש קשר מקומי לסיוע לאורחים בעת החלפת הבתים.
  9. סכמו השארת/קבלת מקרר מוכן לאירוח ליום הראשון (חלב, גבינה, ביצים, שתיה קלה) כדי להימנע מקניות אחרי טיסה ארוכה.
  10. השאירו/קבלו עצות וטיפים להיכרות עם השכונה: היכן מומלץ לערוך קניות, היכן לבלות עם הילדים, מהם הימים שבהם מותר להוציא אשפה לרחוב וכו'.

בהצלחה!

 

הגרסה המרגשת של מפגש החלפת בגדים

לפני כל הרצאה אני מתרגשת – פרפרים בבטן והכל – אבל אתמול, זה היה מרגש במיוחד. אולי ההרצאה המרגשת ביותר שהעברתי בחיי. תיכף ההסבר, אבל קודם – הסיפור: לפני חודשיים שכנעתי את מאיה הבת שלי (תיכף בת 13) ליזום מפגש החלפת בגדים עם חברות שלה. המטרה הייתה לרענן לה את הארון, מבלי להשקיע כסף מיותר בבגדים שהיא כנראה לא תלבש יותר מ-3 פעמים. מאחר שלכל הטינאייג'ריות יש בארון בגדים מעולים שהן לא לובשות, המתבקש הוא שהן יחליפו ביניהן. כל אחת תקבל בגדים חדשים לארון, מבלי להוציא כסף. אחרי המסיבה – שהוכתרה כהצלחה, העלתי בבלוג את הפוסט הזה.

ככה זה נראה:

1

התגובות לפוסט היו מעולות. בעיקר של אמהות/חברות/שכנות/קולגות לעבודה, שאמרו שיאמצו את הרעיון ויערכו כזה לבנות שלהם.  אבל הייתה תגובה אחת, מיוחדת במיוחד, שהביאה להרצאה אתמול:

טלי רוזין מחברת התרופות פייזר שעוקבת אחרי הבלוג, התקשרה. "אנחנו מלווים קבוצה של נשים חולות בסרטן שד גרורתי. מה את חושבת על הרעיון הבא", היא שאלה: "הרצאה שלך על כלכלה שיתופית לנשים החברות בקבוצה, ומיד לאחר מכן מפגש החלפת בגדים ביניהן?"

טוב, ברור שעפתי על הרעיון. דקה וחצי אחרי, וטלי חיברה אותי למיכל מלמד כהן, שאין מספיק סופרלטיבים בעולם כדי לתאר כמה היא מדהימה. מיכל מנהלת את קבוצות "גמאני" בפייסבוק, שבה חברות חולות סרטן שד (וסרטן שד גרורתי). הכימיה ביננו נולדה מיד. זאת הייתה הפעם הראשונה שמפגש החלפת הבגדים "של מאיה" יצא מחיק המשפחה והפך להיות מפגש חיצוני-מקצועי.

בשבוע שלפני הייתי בלחץ גדול. כל תקלה אפשרית עברה לי בראש: הם לא יביאו איתן מספיק בגדים ויהיה היצע דל; הבגדים שיובאו יהיו ישנים או מאעפנים; יהיו יותר מידי בגדים והקולבים לא יספיקו. בקיצור, לילות של סיוטים.

אתמול התקיים האירוע. מבחינת בגדים, היה ליגה. אבל לא רק: לפי התגובות שקיבלתי, הן עברו חוויה יוצאת דופן. אחת מהנשים שהיו שם אמרה לי: "היה לי קשה מאד לצאת הבוקר מהמיטה. שכנעתי את עצמי להגיע. זה כבר הרבה זמן שאני רוצה לשמוע על התחום הזה שנקרא כלכלה שיתופית. אני שמחה מאד שהגעתי. גם למדתי, גם צחקתי המון וגם יצאתי עם שתי חולצות מהממות!" לי, זה עשה את היום.

קבלו תמונות מהמפגש:

IMG-20160516-WA0013

בזמן שאני מעבירה את ההרצאה, נשות פייזר וחברת ההפקה פאראגון אייס מארגנות בחדר הסמוך את מפגש ההחלפה: ממיינות, תולות, מכינות הכל.

IMG-20160516-WA0008

 

IMG-20160516-WA0012

בסוף ההרצאה הנשים עברו למתחם ההחלפות, וכל אחת יצאה עם שקית חדשה ובה לפחות בגד אחד שהיא אהבה. את הבגדים שנשארו הן החליטו חברות "גמאני" לתרום למעון לנשים מוכות.

IMG-20160516-WA0006

 

 

השמלה הכי מדוברת בעולם עוצבה על ידי מחשב – מה זה יעשה למקצועות העתיד?

גאלת האמנות השנתית של מוזיאון המטרופוליטן היא כנראה אירוע האופנה הדרמטי של השנה (או כך לפחות אומרים אלה שמבינים באופנה). אתמול התרחש שם משהו די מדהים: דוגמנית העל קארולינה קורקובה לבשה שמלה פרי עבודה משותפת של בית האופנה מרצ'סה (Marchesa) ומחשב העל ווטסון של IBM. ככה נראתה השמלה:

 

קארולינה

שיתוף הפעולה בחשיבה לעיצוב השמלה תואר על ידי בית האופנה כך: "אנחנו עיצבנו את הקווים הכללים של השמלה ואז פנינו לווסטון. הוא עבר אלפי תמונות של שמלות שהוצגו בעבר בגאלה הזו, וצמצם לנו את האפשרויות של הצבעים המועדפים על ידי הקהל. לאחר מכן הוא ניתח אלפי דגמי בדים כדי לצמצם את ההעדפה של דגם הבד ולבסוף הציע גם לשלב נורות led אמיתיות בשמלה. מעצב אנושי לא יכול היה לייצר קצב כזה של תובנות על פני סריקת כמות כזו של דאטה".

עכשיו, אין ספק שמדובר בסוג של גימיק יח"צני (שאכן קיבל המון יח"צ בעולם) וגם, אופנה, כמו אמנות כמו הרבה דברים אחרים, היא עניין של טעם אישי. יתכן שהשמלה הזו תיראה נפלאה לאחד ומזעזעת לאחר. זה שמחשב היה מעורב בעיצובה לא מבטיח שמלה אהודה.

אבל הדבר החדשני שקרה פה הוא לא התוצר הסופי. בעיני, השאלה האם מחשבי על יכולים להחליף אותנו במקצועות אנושיים הולכת ומתחדדת גם כשמדובר במקצועות שבסיסם יש אמנות, אינטואיציה ורגשות, כמו עיצוב אופנה.

האם בקרוב נוכל לזנוח את שיטות החשיבה המקובעות שלנו ולתת למכונות בעלות בינה מלאכותית לעצב במקומנו? לתכנן במקומנו? לא רק שמלות, אלא בנייני מגורים למשל, או מכוניות ומטוסים. מצב כזה פותח אפשרות לכך שאנחנו לא נהיה מוגבלים בדמיון האנושי של מעצב יחיד או אדריכל בודד.

יצירתיות  – אנחנו אוהבים לחשוב עליה כעל משהו ששמור לבני אדם. אנחנו, בני האדם, מסוגלים לגשת לפרוייקט – נניח, עיצוב כיסא. להבין את המטרה שהוא משרת (ישיבה) ומשם לצאת לכיווני עיצוב שונים. אנחנו אוהבים לחשוב שמחשבים לא יוכלו להיות יצירתיים כמונו בעיצוב כיסאות. אבל מחשב על – לאחר שמצליח להבין את המטרה הסופית – יוכל אולי להגות כיסא שמעצב אנושי לא היה מסוגל לדמיין, כי בסוף הרי כולנו שבויים במגבלות. או במילים אחרות: האם אנחנו עומדים בפתחו של עידן שבו מחשבים יוכלו לפרוץ את גבולות הדמיון האנושי ולייצר לנו מוצרים שאפילו אנחנו לא היינו מעלים על דעתנו שאפשר לייצר?