ארכיון פוסטים:

אובר  

19 שקל מגבעתיים לת"א. התחבורה השיתופית מאיצה והיא עולה חצי ממונית

שר התחבורה הודיע שהוא מתנגד, ועד נהגי המוניות אמרו ש"על גופתם תהיה פה תחבורה שיתופית" – אבל זה קורה ומסתבר שלא מעט. נסיעות פרטיות, הכי קרוב למונית שיש, בעלויות של 40%-50% פחות מעלות נסיעה זהה במונית.

תחת ההגדרות "ניסוי" או "השתתפות בעלויות הנסיעה" מנהלות בישראל uber, moovit ו-waze פעילות שיתוף נסיעות, שבהן נהגים פרטיים, שאינם נהגי מוניות, לוקחים נוסעים ממקום למקום תמורת תשלום.

בהרצאות שלי אני מדברת לא מעט על השינוי האדיר שהכניס התחום הזה בעולם התחבורה, על היתרונות והחסרונות הרבים שהוא מביא איתו. עד לפני כמה שבועות, כשהייתי שואלת מי נסע ב-uber בנסיעה שיתופית, מעטים היו מרימים את היד וזו אף פעם לא הייתה נסיעה בישראל. בשבועות האחרונים, בכל הרצאה כמעט יש כמה שמספרים שהם אוספים נוסעים, או משמשים כנהגים באחת מאפליקציות נסיעה שיתופית בישראל.

למעשה, הערכות בשוק מדברות על כך שהחברות הללו (אובר, גוגל, מוביט) מגבילות את מספר העסקאות, כדי לא להרגיז יותר מידי את משרד התחבורה, אבל בפועל – הביקוש לנסיעות כאלה עולה על ההיצע.

רוני. הוא בן 35, עצמאי, מתגורר בגבעתיים. עד לא מזמן, עיקר הנסיעות שלו בגוש דן נעשו במוניות. "בסופי שבוע עברתי לעשות שימוש נרחב ב-uber night", הוא מספר. השירות הזה פועל בימי חמישי-שישי-שבת, בין השעות 19:00 ל-2:00 לפנות בוקר. "אלו הימים והשעות שהכי קשה להשיג מונית, אבל אובר תמיד זמין לי".

מי אסף אותך עד היום?

"אספו אותי כל מיני נהגים: הכי מעניין היה בחור שהוא מתכנת במקצועו, מרוויח יופי של כסף בהיי טק, אבל סיפר שהוא תקוע כל השבוע מול מסך, וזאת הדרך שלו לפגוש אנשים מעניינים ולהרוויח עוד כסך על הדרך. היה גם מתווך דירות, שסיפר לי שהנסיעות באובר עוזרות לו לממן את הביטוח של הרכב; היה בחור נחמד שקבע עם חברים בתל אביב. הוא הגיע מוקדם יותר, והחליט להרוויח כסף בתחילת הערב".

אתה שואל אותם כמה כסף יוצא להם מזה בערב?

"כן, בממוצע הם מרוויחים 450-500 שקל בערב כזה. הם מספרים שאובר מעבירה להם את הכסף בתוך שבוע".

כמה משלם רוני על הנסיעות?

"נסיעה מדרום תל אביב למרכז גבעתיים, בשישי בערב, עלתה לי 19 שקל. נסיעה מקבילה במונית הייתה עולה לי לפחות 40 שקל. נסיעה מגבעתיים למרכז תל אביב. נסיעה ממרכז תל אביב לגבעתיים עלתה לי 25 שקל. נסיעה במונית הייתה עולה לי לפחות 50 שקלים".

כאמור, uber לא לבד בסיפור הזה. ווייז, של גוגל, הכניסה את האופציה לקבל או להציע נסיעה שיתופית לעמוד הבית של האפליקציה שלה, והיא מעודדת את הנהגים לנסוע אחד עם השני תמורת תשלום. מוביט מקפיצה הודעה לנוסעים רבים שמבקשים לנסוע באוטובוס, מציעה להם תחבורה שיתופית זולה. ג', שנסע כבר כמה פעמים מmoovit מספר על נסיעה חלקה, אלגוריתם שמדייק בהערכות שלו של זמנים, ואנשים מאד נחמדים שפגש בדרך. "תכלס, הם קיצרו לי בחצי את זמן ההגעה, בעלות לא גבוהה, רחוקה מאד מעלות הנסיעה במונית".

מתל אביב לגבעתיים ב-19 שקלים, ביום שישי בערב:

2

ווייז הכניסה את הנסיעות השיתופיות למסך הבית:

1

 

החלפת בתים? נסיעה עם אדם שאינך מכיר? כך בונים אמון בין זרים

אחד הנושאים הכי מסקרנים בעולם השיתוף הוא האמון. איך לעזאזל יש כאן כל כך הרבה אנשים שמוכנים לתת אמון כמעט מוחלט באנשים זרים שהם לא מכירים, אמון שהוא לפעמים הרבה יותר עמוק מאשר האמון שלהם בשכנים שלהם למשל, אנשים שהם מכירים שנים.

מדובר באנשים שמוכנים להכניס זרים לרכב הפרטי שלהם, או להיכנס עם נהג זר לרכב לנסיעה, לעיתים נסיעות ממש ארוכות. ועוד לא דיברנו על החלפות בתים (home exchange שידך מעל למיליון החלפות בתים בעולם).

מחקר שערכו חוקרים מ-NYU שפורסם אתמול, מנסה להבין מה מקורות האמון הזה. את המחקר הם ערכו על 19,000 נהגי ונוסעי חברת bla bla car. משפט וחצי על החברה הזו: היא עושה כמו-אובר בעיקר באירופה, עם הבדל אחד בולט: הנסיעות בה הן לרוב נסיעות ארוכות (של שעה ויותר) והנהגים והנוסעים מדורגים גם לפי האהבה שלהם לדבר תוך כדי הנסיעה. Bla אחד, לנוסע/נהג שרוצה שקט ו-bla bla bla לנוסע/נהגים שאוהבים לקשקש בנסיעה.

ככה נראית האפליקציה, כשחיפשתי בה נסיעה מלונדון לריימברידג' – נסיעה של כמעט שעתיים.

 

bla-bla1

ככה נראה המידע שנמסר אודות הנהג:

bla-bla

בbla-bla נותנים כמה שיותר מידע כדי לבסס אמון בין הנוסע והנהג, החל ממידע על הרכב (שלא יאסוף אתכם נהג מתחזה); מספרים לנו שהם שוחחו עם הנהג במספר שנתן ואימתו את המספר והמייל שלו; ווידאו את רמת הפעילות של עמוד הפייסבוק שלו והכי חשוב: האם סיפק את המידע האישי שהתקנון של החברה דורש. על זה מתווסף מנגנון דירוגים של מי שנסע איתו בעבר, לרבות ציונים על בטיחות הנהיגה שלו.

אז מה מסקנות המחקר שערכה NYU?

  1. 88% מהנסקרים אמרו שהם סומכים ברמה גבוהה מאד על אדם זר שיש לו פרופיל דיגיטלי רחב ופעיל, יסמכו עליו ברמה שהם סומכים על שכן או מכר קרוב.
  2. רמת האמון בין זרים מושפעת בעיקרה מממשק המשתמש של האפליקציה: ככל שהתמונה של הזר גדולה יותר, ככל שהמידע האישי עליו מובלט יותר, ככל שקל יותר להגיע מהפרופיל שלו לעמוד הפייסבוק/אינסטגרם שלו – כך רמת האמון בו תגבר.
  3. למגנון הדירוגים יש משקל משמעותי בקרב אנשים: ככל המידע על המנגון מפורט יותר (האם כל אחד יכול לדרג, או רק מי שנסע עם אותו אדם בפועל?) וככל שמנגנון הדירוג בולט יותר באתר – כך גוברת רמת האמון בין זרים באותה אפליקציה.
  4. יש קשר ישיר בין רמת האמון בין זרים בתוך האפלקציה — ובין רמת האמון שהם רוחשים למותג עצמו: ככל שהמותג / הזירה שבה הם נמצאים נחשבת אמינה יותר, הוגנת יותר, מקצועית יותר, כך רמת האמון בין זרים בתוך האפליקציה הזו תגבר.

אז אנחנו עושים לא מעט החלפות בתים עם משפחות שאנחנו לא מכירים. בפסח הקרוב נגור שבוע בבית מקסים של משפחה שגרה ממש במרכז ברלין, והם יגורו אצלנו; בקיץ לעבור לגור שבועיים בבית מקסים ליד אגם בשוודיה. בשני המקרים זה לא יעלה לי שקל, והילדים שלנו יחוו חוויה של מגורים בשכונה אירופאית מגניבה.

"איך אתם מכניסים הביתה אנשים זרים?" בין היתר הפלטפורמה שבה אני מוצאת החלפות בתים – home exchange – משקיעה המון אנרגיה וכסף בסוגיית האמון. הם לוקחים את דמי המנוי שלי, ומשקיעים אותם בבדיקה מי המשפחה בצד השני של הקו; איך עברו החלפות הבתים הקודמות שעשו; האם השאירו חלילה נזקים בבתים הקודמים שבהם התארחו? מה אומרים עליהם המארחים? המידע הזה, יחד עם שיחות סקייפ מרובות שאנחנו עושים כדי להכיר המשפחות אחת את רעותה, מייצרות אצלנו רמת אמון גבוהה מאד בצד השני.

התחבורה השיתופית בדרכה לישראל – בזכות הסכסוך בין נתניהו לכ"ץ

אין בישראל תחבורה שיתופית, כזו שמאפשרת לכל אחד כמעט להסיע אנשים אחרים תמורת תשלום. זה מצב ידוע ועגום. למה אין? כי התקנות של משרד התחבורה לא מאפשרות לאנשים פרטיים להסיע נוסעים תמורת תשלום. למי מותר להסיע? לבעלי רישיון מיוחד, רישיון מוניות.

כבר מעל לשנה שכמה סטארטאפים בולטים בישראל מוכנים להתחיל בתפעול נסיעות שיתופיות בכל הארץ. Moovit למשל, שנמצאת במאות אלפי טלפונים סלולריים בישראל כאפליקציית האוטובוסים החזקה בארץ, כבר מוכנה מזה זמן להציע לנהגים פרטיים לקחת נוסעים תמורת תשלום. מי עוד מוכנה? Waze, עם שירות ה-waze rider  שלה גם היא ערוכה לשדך בין נהגים ונוסעים.

גם החברה החזקה ביותר בעולם בתחום – אובר – רק מחכה שמשרד התחבורה יסיר את האיסור על פעילותה בישראל, והיא תוכל לייבא לכאן את כל מה שלמדה ביותר מ-400 הערים בעולם שבהן היא פעילה בשיתוף נסיעות.

היום הודיעה פתאום מוביט שהיא מסיימת את תקופת הניסוי שלה, ופותחת את שירותי ההסעה השיתופית שלה בכל הארץ. היא כמובן הקפידה להדגיש שלא מדובר ב"נסיעה תמורת תשלום" אלא ב"נסיעה תמורת השתתפות בעלויות הנסיעה". מה ההבדל, אתם שואלים? אין הבדל. זה עניין משפטי גרידא. בשני המקרים בסוף הנסיעה כסף עובר ידיים. ההבדל הוא בעיקר בגובה הסכום שהחברות מעזות לגבות מהנוסעים ולשלם לנהגים בתקופת "הניסוי" לעומת הפעלה שגרתית. כיום נגבים סכומים קטנים 7-15 שקל לנסיעה. הן חוששות שאם ירימו ראש יותר מידי, משרד התחבורה יתעורר.

אז מוביט מנהלת כזה ניסוי כבר כמה חודשים ועכשיו הודיעה שהניסוי הסתיים והשירות הושק. גם ווייז מנהלת כזה ניסוי כבר מעל לשנה, בשקט, בקטן, בסכומים קטנים. אובר לעומתן לא החלה ב"ניסוי". היא מחכה לאות ופשוט תתחיל להפעיל כאן את השירות.

האות, כפי הנראה, קרוב מתמיד. בינואר האחרון צף על פני השטח לראשונה הסכסוך בין נתניהו לשר התחבורה כ"ץ, סביב נושא התחבורה השיתופית. נתניהו, שנפגש עם מנכל אובר העולמית טראוויס קלאניק, בדאבוס חזר לארץ לאחר שהשתכנע שפתיחת השוק הישראלי לתחבורה שיתופית זה מעשה נכון. הוא קיווה ככל הנראה לרכב על הטיקט של הורדת יוקר המחייה (הנה בזכותי יש לכם נסיעות זולות יותר ואני מייצר אפשרות לרבים להשלים הכנסה מהסעות) . בחזרתו לארץ הוא נתקל בהצהרה של כ"ץ: "לא תהיה תחבורה שיתופית בישראל!" למה? כי זה פוגע בנהגי המוניות, אנשי שלומו של כ"ץ.

המלחמה הזו חורחרה בשקט ומתחת לפני השטח על ידי לוביסטים משני הצדדים (נהגי המוניות מול אובר, ווייז/גוגל ואחרות), עד השבוע. פתאום, על רקע המגה-סכסוך בין נתניהו לכ"ץ בשל עבודות הרכבת בשבת והאפשרות הריאלית שכ"ץ יסיים בקרוב את תפקידו כשר התחבורה, החלו חברות התחבורה השיתופית להרים את ראשן. האיום שעצר את התחום, ההכרזות של השר כ"ץ נגד התחבורה השיתופית, נמוגים. החוק אגב, לא השתנה, אבל תחבורה שיתופית מתקרבת לכאן בצעדי ענק כך זה נראה, כי המכשול הכי גדול שלה, בדרכו החוצה.

בתמונה: השר כ"ץ וחברים בפוסט של ועד נהגי המוניות. (כי טוב שיש מי שדואג לאינטרס הציבורי). *התמונה עלתה לפני כמה שבועות. היום השר כ"ץ פחות מחוייך.

image001

האם שגרירות שוויץ עוקבת אחרי ואיך זה קשור לכלכלה שיתופית?

לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון משגרירות שוויץ: "שלום, נשמח אם תוכלי להגיע אלינו לפגישה על כלכלה שיתופית". השוויצרים מזמינים, אני אגיד לא?

הבוקר אני מגיעה לשער השגרירות. "שלום איילה צורף" מקבל את פני השומר. "איך אתה יודע שאני איילה צורף?", שאלתי. "אני יודע מראש איך נראה כל מי שמוזמן לכאן". ענה. מה עוד אתה יודע? "מה זאת אומרת? התחברנו לווייז שלך ועקבנו אחר הנסיעה שלך לכאן", הוא עונה בפרצוף רציני לגמרי. "סליחה??!" שאלתי. "סתם, אני צוחק" הוא ענה.

מסקנה ראשונה ממפגש בין תרבותי: השוויצרים אמנם חיוורים, אבל יש להם חוש הומור.

נכנסתי לפגישה עם תחקירנית מטעם הנספחות הכלכלית של השגרירות. היא נמצאת בארץ רק כמה שבועות. זה התפקיד הראשון שלה מחוץ לשוויץ.  אני, מבחינתי באתי לפגישה קלילה. היא, מבחינתה לא.

היא הניחה בפני דף, עם רשימה של שאלות מסודרות. "אנחנו רוצים ללמוד את הנושא של הכלכלה השיתופית בישראל, והבנו שאת מכירה את העולם הזה היטב. אשמח אם תוכלי להשיב על השאלות הללו", היא עצרה ואז הוסיפה: "לפי הסדר כמובן". מסקנה שנייה: סדר זה חשוב. בכל זמן ובכל מקום.

עכשיו, מסתבר שמה שבעיני השוויצרים נקרא "שיחה קלילה על כלכלה שיתופית" הוא בעצם תחקיר עומק של מה העמדות הרשמיות של הרגולציה כאן, מה עובד ולא עובד פה, אילו סטארטאפים קיימים ומה נחשב הצלחה ומה פחות. רצף של שאלות על פני שעה שלמה, שלא היה מבייש מחקר אקדמי מעמיק.

היא הסבירה שבשוויץ מיזמי כלכלה שיתופית לא מאד מתקדמים. AirBnb שם לא מאד חזק, גם לא תחבורה שיתופית, ובטח לא הלוואות עמית לעמית או כל נושא אחר בתחום. "הממשל השוויצרי רואה את התחום גדל בכל העולם, והחליט להיערך. לפתח רגולציה, החלטות מיסוי, לארגן עמדות רשמיות של גופי הממשל השונים, כך שכשכזה יגיע בעוצמה גם אלינו, נהיה מוכנים. בין היתר קיבלנו – נספחויות כלכליות בשגרירויות שוויץ השונות בעולם – משימה ללמוד ממה שקורה בישראל ובמדינות נוספות", היא הסבירה. הסברתי לה שזה בדיוק כמו בארץ: נערכים ומגיעים מוכנים. לקח לה כמה דקות להבין את האירוניה. השוויצרים האלה, רציניים שזה משהו.

IMG-20160706-WA0016.jpg

 

עתיד הכלכלה השיתופית בישראל: קוראי הבלוג מקבלים כרטיס לכנס TheMarker

עולם הכלכלה השיתופית עובר טלטלות של ממש בשבועות האחרונים: Airbnb יוצאת מחוץ לחוק בברלין. שירותיה של uber נאסרים בכמה מהערים המרכזיות בגרמניה. בברזיל – שוקלים להוציא אותה מחוץ לחוק. כדי לטפל בחזית הזו גייסה אובר את דיוויד פלאוף, מי שהיה מנהל הקמפיין של ברק אובמה, כמשנה למנכ"ל אובר ולאחר מכן הוסיפה את אריאנה האפינגטון, כיועצת לחברה. איירבנב לעומת זאת, התפתלה קשות במתן תגובה מעורפלת וכללית למדי בסוגיית ברלין, שעלתה לכותרות בכל העולם. האם זה כיוון שאליו ילכו ערים נוספות בעולם? ומה יקרה בישראל?

אבל כלכלה שיתופית זה לא רק אובר ואיירבנב: ישראל היא פורצת דרך בכל הקשור לתחבורה שיתופית. רק השבוע למדנו על גיוס של 100 מיליון דולר, שקיבלה VIA כדי לייבא את מודל מוניות השירות מאלנבי לארה"ב – ובדרך להפוך אותו ל-OnDemand. יחד איתה נמצאות Gett, ו-Moovit שגם הן מייצאות כלכלה שיתופית בתחבורה. בעולם אנחנו כוכבים, בישראל לא זכינו עדין לראות כלום מזה. למה? כי שר התחבורה לא רוצה.

ישראל מככבת לא רק בתחום התחבורה: eatwith הישראלית הפכה לשם דבר בעולם, או fiverr שהיא כיום אחת הזירות הגדולות בעולם לשיתוף שירותים. והן לא לבד. הסטארטאפים הישראלים מייצרים בולטות גם בזירה האדירה הזו.

בחודשיים האחרונים עבדנו ענבל אורפז, כתבת ההיי-טק של TheMarker ואני על בניית תוכנייה לכנס כלכלה שיתופית שיביא את כל החדשות והדיונים הכי מעניינים בתחום, ו-5 מקוראי הבלוג יוכלו לקבל כרטיס חינם. אם הכנס מעניין אתכם ואתם קשורים לנושא, כתבו לי מייל. tsoref@gmail.com .

לינק לרישום: mrkr.li/calcala2016

נתראה שם!

כלכלה שיתופית לוז 81