לא מבאס אותך שגרים אצלך בבית אנשים זרים?

תגידי, איך זה עובד, העניין הזה של החלפת הבתים?  לא מבאס אותך שגרים אצלך בבית אנשים זרים?

מאז שחזרנו מבוסטון, אלה בעיקר השאלות שאני מקבלת מחברים ששואלים איך היה. זו הפעם השניה שלנו בתהליך החלפת בתים שאנחנו עושים, ובפעם השניה – שאנחנו מגלים את היתרונות האדירים שיש בזה.

שלושה שבועות, שלושה ילדים, זוג הורים ובוסטון אחת – או במילים אחרות: תודה לאל על החלפת בתים, אחרת היינו יוצאים עם נזק כלכלי גדול ונזק נפשי גדול יותר.

למה בעצם?

כי החלפת בתים מאפשרת לכם סוג של שקט בחופשה. כשאתם לנים בבית מלון, או בדירת חדר וחצי באיירבנב, הצפיפות של שלושה ילדים לא קלה לעיכול למשך שלושה שבועות. תכלס, הם על הראש שלכם – כמעט פיזית – רוב הזמן.

כשאתם עושים החלפת בתים אתם מקבלים בית, על כל המשתמע מכך. בבית שאנשים גרים בו בשוטף, יש שגרה שהופכת במידה רבה גם לשגרה שלכם. יש בו פלייסטיישן ומחשב, ומטבח מאובזר, מכונה ומייבש, שלל טלוויזיות (עם Netflix  ו-hulu פתוח חופשי במקרה הזה). יש לכם את הסופר השכונתי, את גן השעשועים הקרוב.

כמה זה חסך לנו?

לינה באיזור בוסטון בבית מלון, הייתה עולה לנו כ-250-300 דולר ללילה בחדר אחד במלון (בחדר צפוף). דירה לא מאד גדולה באיירבנב שמסוגלת לאכלס שלושה ילדים, הייתה עולה כ-350 דולר ללילה. עכשיו תכפילו את זה ב-20 לילות. זה שלב ראשון של חיסכון.

עניין שני: האוכל. במסעדות ובבתי הקפה האמריקאים אין ארוחות בוקר. וכשאני אומרת אין, אני מתכוונת – ממש אין. לא תמצאו חביתה, סלט, גבינות. מה שתמצאו זה בייגל, קרואסון או דונאט, עם קפה. אז לא חבל על 30 דולר שזה יעלה לכם כל בוקר לחמישה אנשים? (שלא לדבר על הקלוריות והסוכר שהאמריקאים לא חוסכים בו)

אז עשינו קניות בסופר. אחת לכמה ימים, וכל ארוחות הבוקר שלנו התנהלו בבית, עם החביתה, והשוקו והגבינות – כמו שאנחנו אוהבים. תכפילו את זה ב-20 יום, תזרקו פנימה כמחצית מהערבים שגם בהם אכלנו בבית ולא במסעדה והגעתם לחיסכון גדול מאד בהוצאות, עם אוכל שהילדים ואתם אוהבים ורגילים אליו.

מבחינת הילדים אגב, הביקור השבועי בסופר, המבחר האדיר של המוצרים, הכיף שבלנסות כל פעם משהו חדש שהם לא מכירים מהמדף, לוקח בגדול על כל מסעדה או בית קפה שתציעו להם. (בהמשך הפוסט תמונות מהשכונה והאיזור)

עניין שלישי: הרכב. החלפנו גם רכבים. אין צורך להסביר איזה חיסכון זה. פרט לעלויות הדלק, שאר ההוצאות נחסכו מאיתנו. כולל הניג'וס של למצוא כיסאות ילדים ובוסטרים מתאימים לגיל הקטנים.

עוד משהו: יש לכם כתובת

כשאתם עושים החלפת בתים, יש לכם כתובת קבועה. כתובת למשלוחים שאתם מזמינים מאמאזון ומ-ebay. יש לכם בית, "בסיס אם", שממנו אתם יוצאים לטיולים ואליו אתם חוזרים. אנחנו למשל, יצאנו לטיול של שלושה ימים בצפון. טיול בתוך טיול, לצימר שלקחנו מאיירבנב. ארזנו קל. את רוב הדברים השארנו "בבסיס האם", ולקחנו תיק אחד, לשני לילות. הרבה יותר קל לטייל ככה, בלי לסחוב את שלל המזוודות והתיקים ממקום למקום.

 יש גם חסרונות:

אתם צריכים לנקות אחריכם. להעמיד מדיח כל יום וכביסות (איכשהו בהחלפת בתים, שלושה ילדים מייצרים פי שלוש כביסה מאשר בבית. לא ברור למה) צריך לפנות את הבית ליום שלם לעוזרת שלהם, שבאה לנקות פעם בשבוע. בקיצור, לפעמים זה מרגיש כמו קצת לא להיות בחופש.

ויש כמובן את העניין הזה של משפחה אחרת שבאה לגור אצלכם בבית. זה לא קל רגשית, כל פעם מחדש. אנחנו מקפידים להכיר כמה שיותר את המשפחה שמתארחת אצלנו. לעשות כמה שיחות סקייפ, לברר עליהם ולספק להם מידע עלינו. כמות ההתכתבויות שמקדימה לטיול (המון לוגיסטיקה, לגבי ביטוח רכב, לגבי איפה נשאיר לכם מפתחות, איך מפעילים את מכונת הכביסה.. מיליון וחצי נושאים שיש לתאם הדדית). גם ההתכתבויות האלה מסייעות לכם להכיר את המשפחה השניה.

אנחנו דאגנו לכך שביום הנחיתה שלנו חזרה לארץ, תהיה מנקה, שתחליף את כל המצעים והמגבות, תנקה את הבית – ככה שחזרנו לבית חדש-נקי, מבסוטים אש מההחלפה.

איך מוצאים משפחה להחלפת בתים ביעד שאליו אתם מעוניינים לנסוע? זה לא תהליך פשוט (ונושא לפוסט בפני עצמו)

למה אני מספרת לכם את כל זה?

כלכלה שיתופית זה מושג יחסית חדש, ובעיקר – מאד מנוכר בעיני. הוא נשמע כמו משהו מהקורס בדיני מיסים בבית ספר למנהל עסקים. (נו אופנס אם אתם מאלה חושבים שדיני מיסוי זה נושא מרתק). אבל הוא לא. זה באמת עולם מרתק שיכול להשתלב בחיי כל אחד מאיתנו, בקטן או בגדול. בחופשה או בחיי היום יום.

ביום רביעי הזה יערך כנס שעבדתי עליו חודשים ארוכים ואני מאד מתרגשת. כנס הכלכלה השיתופית של TheMarker. כנס שבו ידונו בכל הצדדים החיוביים והשליליים של עולם כלכלי חדש שהולך ומתהווה. חוץ מהדוברת המרתקת מאיירבנב, יעלו שם המון שאלות שחלקן הגדול נידונות בפעם הראשונה על ידי אנשי מקצוע, רגולטורים, אנשים שמתפרנסים מכלכלה שיתופית. בקיצור – אם נרשמתם, ואתם גם קוראי הבלוג שלי/חברי פייסבוק שלי – תבואו להגיד שלום. אני אהיה ההיא הלחוצה, שלא נושמת עד שהכל יגמר.

כמה תמונות מהשכונה והסביבה

(על מנת לשמור על פרטיות המארחים הנחמדים שלנו, לא שמה תמונות של הבית עצמו)

האגם השכונתי, ארבע דקות נסיעה מהבית

IMG_20150807_093704 (1024x768)

נכנסנו לבית הספר בשכונה, להראות לילדים איך נראה בית ספר אמריקאי. מה אני אגיד לכם, אמריקה.

20150807_181307 (1024x576)

הכלב של השכנים. הילדים התאהבו בו.. את כל הגעגועים לכלבה שלהם הם ניתבו אליו.

20150808_095051_Night (1024x576)

עוד ביקור בסופר. מבחינת אסף מדובר בסוג של לונה פארק.

20150813_192129 (1024x576)

תוכניית הכנס של יום רביעי. אם נרשמתם, תבואו להגיד שלום

לוז 81 (2) (756x1024)

 

2 תגובות

אייל סעדון

לפני 4 שנים

בתור משפחה שעושה את זה כמעט 8 שנים בארץ, אני ניתקל בשאלות של "איך אתה נותן למישהו זר לישון במיטה שלך?". אני חייב להודות שאחרי הפעמים הראשונות אנחנו עושים את זה ממש בקלות!

להגיב

גיל קויבסקי

לפני 4 שנים

"נו אופנס אם אתם מאלה חושבים שדיני מיסוי זה נושא מרתק" - נפגעתי בשם דורות של עורכי דין למיסוי, אבל האמת שאת צודקת, מיסוי זה משעמם. להבדיל, מיסוי בינלאומי זה מרתק. :) נתראה בכנס. שיהיה בהצלחה.

להגיב

כתבו תגובה

שדות חובה מסומנים. כתובת הדואר האלקטרוני שלכם לא תפורסם.