אמאאאאאאאאאא, תגידי לו!

ראיתם את התמונות שלנו בפייסבוק? והנוף האלוהי שהעלנו באינסטוש? מדהים, הא? עכשיו כשהטיול עומד להסתיים, בואו נדבר רגע על מה שלא נוטים לדבר עליו. על מה שלא מצטלם טוב לפייס, ומה שעלול לקלקל את ההרמוניה בפיד באינסטוש.
אני מדברת על מה שקורה בין תמונה משפחתית מחוייכת אחת לשניה. אני מדברת על החיים עצמם. הילדים שלנו.

אין מה להגיד, הם מהממים, חכמים, יפים, מצחיקים. אחד אחת. א ב ל, הם יכולים להיות גם חתיכת נודניקים בלתי נסבלים, שזה לא יאמן. בימים כתיקונם אנחנו רואים אותם, מה, ארבע, חמש שעות ביום טוב? אתם יודעים, עבודה, חוגים, חברים. לא נשארות הרבה שעות פנויות בין לבין.

אבל פה, זה עולם אחר. 24/7, שלושה שבועות, נון סטופ. רק אתם והם. בלי שעות חסד של שקט.

אמא, אני רעב.
אבל לפני רבע שעה יצאנו ממסעדה?!
נכון. אבל אני שוב רעב. גווע!

אמא, יש לי פיפי. תעצרו.
אבל עכשיו עשית!!
נכון, יש לי שוב. מהר! בורח לי!

אמאאאא, אני חייבת אינטרנט! דחוף!!!

אמאאא, תגידי לו!

אמא, היא עושה לי דווקא, תגידי לה! 

אמאאאאאאאאא…….

עכשיו, הילדים שלי, יש להם אבא מהמם. באמת. הכי טוב שהייתי יכולה למצוא להם. אבל איכשהו, הם לא מכירים בו בעיתות מצוקה/רעב/צמא/פיפי/כעס/מריבה/שיעמום. הם מכירים *רק* באמא.

ואמא? היו נקודות בטיול שכמעט ירדתי מהפסים. זה היה או זה, או למסור אותם לאימוץ. מכיוון שאין לנו קשרים עם רשויות הרווחה בבוסטון, נאלצנו להשאיר אותם ולבחור באופציית החירפון.

הילדים שלנו, ילדים חכמים. הם יודעים לזהות את מבט החירפון על פניה של אמם, ומיד להוריד טונים. בשלב הזה, הם כבר למדו, הראשון שפותח את הפה במשפט שמתחיל ב"אמא..", מסתכן בחייו.

מחר היום האחרון כאן. טיול של 3 שבועות עם בן 4, בן 7 ובת מצווש.

כאן בפוסט, כל התמונות של הבכי, השיעמום, העצבים, וה"מאיה! תעזבי כבר את הטלפון" שהלכו איתנו כל הדרך. כל התמונות שלא ראיתם ולא תראו כנראה באף פוסט פסטורלי בפייס או באינסטוש.

אבל חוצמיזה, היה מדהים. באמת. ה-מון רגעים של צחוק קורע מצחוק באוטו. משפחה ששרה בקולי קולות בנסיעה.

מזל שנסענו, אחרת איך הייתי מגלה שאספי כבר מספיק גדול כדי להמציא בדיחות מצחיקות אש בנסיעות ארוכות, כשמשעמם לו.

מזל שנסענו אחרת איך הייתי רואה איזה ילד מדהים אורי, שלוקח אחריות של מבוגר על אחיו הקטן בכל סיטואציה שנראית לו טיפל'ה מסוכנת?

מזל שיש לי את מאיה, אחרת מי הייתה עושה איתי שופינג בנות כזה כיפי ואינטימי? כן, אינטימיות בשופינג, בטיול הזה גיליתי שזה קיים בין אמא ובת.

אז דקה לפני שאתם חוזרים לפייס, לתמונות הדביקות, קבלו הצצה לטיול, בגרסה הלא מצונזרת:

2 (1024x848)

אני גם עייף, גם רעב, וגם עצבני. אולי תתייחסי אלי?!

7 (2) (1024x576)

לא התייחסת? תראי מה קרה! עכשיו נפלתי, ואני צורח את הריאות שלי החוצה. בגללך!

4 (1024x597)

יום אחר, מקום אחר, אותו ילד, אותו בכי. סיבה חדשה.

3 (1024x576)

איך אפשר בלי ביקור לילי בבית חולים? ככה, בשביל הכיף, שלא יהיה משעמם.

 

5 (1024x575)

מאיה, תעזבי כבר את הטלפון ותסתכלי מסביב, את באגם מהמם!

IMG_20150814_162541 (1024x768)

אותה ילדה, אותו סלולרי, אגם אחר.

6 (1024x576)

מאיה, אנחנו יושבים כולנו יחד במסעדה, אולי תרימי את העיניים מהמסך ותתיחסי למשפחה שלך?

 

ואחת אחרונה, אמיתית לא פחות מכל הקודמות, משפחת צורף, ברגע של אושר צרוף.

1 (576x1024)

תגובה אחת

צופית

לפני 4 שנים

כתבת מקסים איילה, כייף לעקוב אחרייך... ד"ש לליאור...

להגיב

כתבו תגובה

שדות חובה מסומנים. כתובת הדואר האלקטרוני שלכם לא תפורסם.