ארכיון פוסטים:

כלכלה שיתופית  

בדרך לטורונטו: על הבית שנקבל שם, על הניתוק מפורטנייט ועל ספריית ציוד פורחת

בעוד כמה ימים נטוס לקנדה למה שיהיה – אני מקווה – טיול משפחתי מגניב בן 3 שבועות, אבל גם חודש לימודי עבורי, שיתחיל בסימן שאלה (מותח למדי) לגבי איפה נגור. את סיפור החלפות הבתים הקודמות שלנו אתם כבר מכירים. (לינק להחלפה בבוסטון) הפעם אנחנו עולים מדרגה. אנחנו לא מחליפים בתים סימולטנית עם משפחה שתבוא לגור אצלנו, אלא מקבלים בית במרכז טורונטו. ללא תשלום, ממשפחה זרה, למשך 3 שבועות. (בתמונה – הבית שלהם)
איך זה קרה העניין הזה? לא מדובר בבית של חברים, למעשה אנחנו לא מכירים אותם. זאת אומרת, אנחנו מכירים אותם מעט. "פגשנו" אותם בסקייפ כמה פעמים. הם נותנים לנו את ביתם תמורת בלון. בלון וירטואלי שאנחנו נתנו להם, כחלק משיטת התשלום באתר homexchange.com. הם עצמם לקחו את הבלון שלנו, ונתנו אותו למשפחה בציריך שם הם יבלו את הקיץ כשאנחנו נגור בבית שלהם. שווי העסקה הסיבובית הזו – 20 אלף שקל. (זה מה שהיינו משלמים על 20 יום לינה בטורונטו)

הבית שנקבל בטורונטו

עד היום היינו עושים החלפה סימולטנית (הם באים אלינו ואנחנו אליהם בו זמנית) ואני הייתי רגועה, כי זה – אני כבר יודעת שעובד. אבל כעת יש בפנינו סיטואציה, איך נאמר, טיפל'ה מטרידה. כי מה מונע מהם לדפוק לנו ברז? להחליט ברגע האחרון שהם לא רוצים? הם הרי לא קנו כרטיס טיסה לישראל שהם תקועים איתו עכשיו. אם נשים רגע את החששות בצד, הם נראים אמינים וסה"כ אחלה בני אדם. נקווה שהכל ילך חלק (:
עכשיו לגבי הטיול המשפחתי. אני מקווה מאד מאד (מאד!) שלא אחזור מעולפת מעייפות מטיול עם 3 ילדים: אחת בת 15, טינאייג'רית שעלולה להיות נוהמת ורוטנת לפרקים, אחד בן 11 עוד מעט, מכור לפורטנייט שיעבור גמילה קשה במיוחד, והאחרון, בן 7 שלכו תנסו להעביר איתו ג'ט לג, כי כשהילד הזה נחוש לישון – הוא נחוש. בקיצור, השארו עימנו, אעדכן תוך כדי תנועה.
קנדה בכלל, וטורונטו בפרט נחשבות למקומות שבהן הכלכלה השיתופית פורחת. נתחיל מזה שטורונטו מושתתת רבות על נסיעות שיתופיות. כאן בלינק תוכלו לקרוא כתבה עדכנית וסופר מרתקת על איך האנשים בטורונטו הסבו חלק ניכר מהתחבורה שלהם לנסיעות משותפות במגוון אפשרויות וגירסאות.
כשאהיה שם אקפוץ לבקר בספריית הציוד שלהם, שנחשבת בעולם לאחד ממקרי הבוחן המעניינים: עיריית טורונטו הקימה ספרייה. כמו לספרים, רק לציוד. זה קיים גם בתל אביב (בפלורנטין) ובעוד ערים בעולם. אבל בטורונטו – כך סיפרו לי – זה נחשב להצלחה אדירה. מעל ל-5000 פריטים שתוכלו לשכור לשימוש נקודתי, במחיר סמלי. החל ממדפסות תלת מימד, דרך מקדחות, כיסאות פלסטיק, מחצלות, מיחמי מים, ועד מגלשי שלג מיוחדים. המספרים: 5200 איש מנויים שמשלמים 55 דולר קנדי דמי מנוי לשנה. הם השכירו פריטים מעל ל-70 אלף פעם בשנה האחרונה. בקיצור, שילוב של עבודה ופלז'ר. (עד כמה שאפשר לקרוא לשלושת הילדים שלנו פלז'ר, כן?)

על הבית בקנדה שנקבל הקיץ בחינם ועל השליחויות שהפכו לדבר הכי חם בעיר

בקיץ נקבל בית מקסים בטורונטו – ללא תשלום – מאנשים שאנו לא מכירים 

בקיץ נטוס לטורונטו כל המשפחה ל-3 שבועות, שם נגור בבית מקסים במרכז העיר לגמרי בחינם. כן. לא נשלם עליו שקל. לא מדובר בבית של חברים, למעשה אנחנו לא מכירים אותם. זאת אומרת, אנחנו מכירים אותם מעט. "פגשנו" אותם ואת הילדים שלהם בסקייפ כמה פעמים. הם נותנים לנו את ביתם במרכז טורונטו, תמורת בלון. בלון וירטואלי שנתנו להם. למעשה הם לקחו את הבלון שלנו, ונתנו אותו למשפחה בציריך שם הם יבלו את הקיץ כשאנחנו נגור בבית שלהם.
תוך כדי ה-3 שבועות שלנו בטורונטו, נטוס לשני לילות במנהטן. שם נגור בבית של זוג פנסיונרים, שיבוא לגור אצלנו שבוע, ויתן לנו בתמורה לזה בלון.
אם נעבור רגע להעריך את שווי הסיבוב הזה: לילה בטורונטו באיירבנב עולה כ-1000 שקל. זה אומר שאנחנו חוסכים כ-20 אלף שקל עלויות לינה. בזמן הזה, המשפחה שנותנת לנו את הבית, חוסכת סכום דומה בלינה בציריך והזוג במנהטן, הם בכלל שיחקו אותה כי לילה בתל אביב היה עולה להם הון עתק. אבל שקל לא עובר פה ידיים, והעסקה הסיבובית הזו מושתתת כולה על מטבעות חלופיים, עוד נגזרת של כלכלה שיתופית.
באתר שבו אני מוצאת החלפות בתים סוחרים בבלונים. יש אתרים שסוחרים בלבבות, אחרים נותנים שווי של "כוכבים" לכל עסקה. המשותף לכולם הוא שירותים ומוצרים שעוברים מיד ליד שלא תמורת כסף ממשי אלא שווה ערך כסף, שאת השימוש בו אפשר לעשות רק בגבולות אותו אתר.
רוצים ללמוד עוד על שיטת הבלונים של Home exchange ולראות האם היא מתאימה גם לכם, ואולי אפילו למצוא החלפה לקיץ הקרוב (אם כי יתכן שזה מעט מאוחר) – כנסו לכאן

%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9f

 

משלוחים לכולם או: כך הפכו המשלוחים המידיים למוצר הכי חם בעיר 

לפני כמה שבועות אחות של חברה שלי חלתה. החברה הכינה לה מרק מפנק, רק מה, עם ילדים קטנים בבית היא לא יכלה לנסוע להביא לה אותו בלילה, אז היא ארזה את הסיר ב-20 סיבובי ניילון נצמד ושלחה אותו על קטנוע בשליחות. אף טיפה לא נשפכה בדרך והוא אפילו הגיע חם.
אני לעומת זאת, שכחתי את משקפי השמש שלי במסעדה. אני גרה ברמת גן, המסעדה בתל אביב. בשעות היום זה גג 20 דק נסיעה. מה הייתי עושה אם זה היה קורה לי לפני חצי שנה? נוסעת למסעדה. מה עשיתי השבוע? הוצאתי שליח של gett שאסף עבורי את המשקפיים תמורת 19 שקלים עלות המשלוח.
עד לפני כמה חודשים משלוחים היו עסק יקר, ולא רק יקר. הנגישות למשלוחים על טוסטוסים הייתה קשה ומורכבת לאנשים פרטיים. יכולתם להוציא שליח רק אם אתם ארגון גדול שיש לו סידור קבוע עם חברת שליחויות. אבל הכלכלה השיתופית פתחה גם את השוק הזה והיא עושה בו מהפכה בימים אלו ממש, מהפכה שמשנה דרמטית הרגלי שימוש. פרט ל-Gett, יש גם את PickPack  ואת SoPick

למה זה שיתוףכי כל אחד (כמעט) יכול להיות שליח שלהם לאסוף על הדרך חבילות ולהוריד אותן במקום אחר. ניצול יעיל יותר של זמן ושל משאבים. האובר של השליחויות.

אז איך זה משנה הרגלים? תתחילו להתרגל שממש קל להוציא שליח. צריכים לאסוף מכנסיים מחברה? תוציאו שליח באמצע היום במקום לנסוע לשם לבד. שכחתם מטען ואתם קצרים בסוללה? תוציאו שליח הביתה. העלויות יעלו כמה עשרות שקלים – ולרוב זה יעיל יותר מאשר נסיעה שאתם תיסעו בעצמכם.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%941

באילו כנסים הנשים נכנסות לחנות, בוחרות בגדים ויוצאות מבלי לשלם?

החנויות בתמונות האלה נראית כמו כל חנות. קולבים, בגדים, מראות, תאי מדידה, הרבה נשים מסתובבות עם שקיות חדשות ביד ובפרצוף מחייך. שגרתי. אבל משהו כאן בכל זאת שונה. "אוי! יצאתי ושכחתי לשלם, אבל אז נזכרתי שלא צריך לשלם כאן על כלום" אמרה בחיוך גדול אחת המבקרות בחנות ביום חמישי. אכן, בחנות הזאת – שנפתחה השבוע במלון דן קיסריה למשך שעתיים בלבד – לא צריך לשלם על כלום. מודדים, אוהבים, מכניסים לשקית והולכים.

את החנות הזאת פתחה חברת נובארטיס לאחיות בכנס האחיות השנתי שלהן. כך גם בחנות שפתחה חברת NESS טכנולוגיות ללקוחותיה לפני כשבועיים ובדיוק אותו דבר בחנות שפתחה לא מזמן חברת התרופות פייזר לנשים חולות סרטן השד.

זה עובד ככה: לכולנו יש בארון בגדים שאנחנו לא לובשות. לא בגדים ישנים מאעפנים, אלא בעיקר בגדים שווים, חלקם חדשים ממש. אנחנו לא לובשות אותן כי הם קטנים עלינו, גדולים עלינו, סתם לא יושבים עלינו הכי טוב (למרות שבחנות זה היה נראה בול). בקיצור – בגדים שבכיף היינו מוסרות לחברה טובה. את הבגדים האלה הנשים שמוזמנות לכנס מביאות איתן. אנחנו ממיינים, מסדרים, תולים ו.. זהו. הן יוצאות מההרצאה על כלכלה שיתופית, ישר לחנות לסיבוב שופינג חינמי. אם לא ראיתן שמחה של נשים שמוזמנות להיכנס לחנות ולקחת מה שהן רוצות ולצאת מבלי לשלם, לא ראיתן פרצוף מחייך מהו.

בקיצור, אם אתן בעניין/רוצות לפתוח כזאת חנות אצלכן בארגון, לאחר הרצאה ביום האשה המתקרב, או בכלל, דברו איתי, כאן או בפרטי. מבטיחה שיהיה כיף (:

בתמונות – החנות של נובארטיס, החנות של NESS, החנות של פייזר:

mr4_8671

(למעלה) החנות של Ness טכנולוגיות שנפתחה ב"קומה הרביעית", אחרי ההרצאה (למטה)

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-2

וככה הן יצאו משם:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-5

החנות של נובארטיס בכנס האחיות:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-20-30

שנפתחה אחרי ההרצאה:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-19-19-1

החנות של פייזר:

IMG-20160516-WA0012

 

טסים לאמסטרדם, ברלין, סיאול או מונטריאול? הכירו את המיזמים הבאים

הפוסט היום ארוך במיוחד, אז אם אתם בעניין החלפות בתים, תגללו ישר למטה, תמצאו טיפים שיעזרו לכם לסדר את ההחלפה הבאה. (וגם כתבה אחת מתוך פרוייקט גדול אודות כלכלה שיתופית שהתפרסם בממון של ידיעות אחרונות בשישי האחרון)

כלכלה שיתופית זה הרבה יותר מ-Uber ו-Airbnb שכבר מזמן הפכו למפלצות ענק. בשנתיים האחרונות החלו כמה וכמה ערים בגדולות בעולם להגדיר עצמן כ"עיר שיתוף". הראשונה באירופה להגדיר עצמה עיר שיתוף הייתה אמסטרדם, לפני כשנתיים. המיזם המדליק ביותר שפגשתי באמסטרדם הוא Park Fly Rent: השכרת רכבים לשימושם של תיירים, בשדה התעופה. לא מדובר בסוכנות השכרת רכבים שגרתית: מרבית הרכבים שייכים לתושבי אמסטרדם שטסים בעצמם, ומעמידים את הרכב שלהם להשכרה ובכך מייצרים לעצמם הכנסה בזמן היעדרם וגם לא צריכים לשלם על חנייה

באמסטרדם תוכלו למצוא גם את קאמפ-טו האיירבנב של הקרוואנים: במקום לשכור קרוואן מחברה מקצועית, למה שלא תשכרו אחד מאדם פרטי? ועוד לא דיברנו על האובר של האופניים: קח איתך מישהו טרמפ על האופניים, קבל ממנו כסף בעידוד העירייה.

גם מונטריאול שבקנדה הגדירה עצמה באחרונה כעיר שיתוף. אלה כמה מהמיזמים היותר מעניינים שיש שם:

בנק זמן איזורי: מחפשים מישהו שילמד אתכם צרפתית ויכולים ללמד בתמורה גיטרה? או אולי לתקן לו את המחשב? בנק הזמן המקומי של מונטריאול מאפשר לתושבי האיזור לתת אחד לשני שירותים ללא תשלום, אבל עם ערך. תן שעה, קבל שעה בתמורה. אגב, משהו דומה קיים גם בירושלים. הוא אמנם בחיתוליו אבל יודעת שיש בהחלט מקום של שירותים כאלה לגדול גם בישראל.

תאים ציבוריים למסירת וקבלת ספרים ללא תשלום (קיים גם בתל אביב ועובד מקסים!) הגעתם לחוף הים או לגינה ציבורית, יש לכם זמן לקרוא אבל שכחתם ספר? קחו ספר מספרייה ציבורית חינמית, סיימו לקרוא והחזירו. ללא תשלום.

ספריות מוצרים: אם אפשר לשאול ספרים בספרייה, למה לא לבנות ספריות לדברים נוספים? כסאות פלסטיק, מיחמים, מחצלות, מקדחה, מברגה. יש המון דברים שאנחנו צריכים רק פעם אחת, גג פעמיים בשנה, וממש אין סיבה שנרכוש אותם הביתה. גם תופסים מקום וגם עולים כסף רב בעבור שימוש נקודתי. במקרה של מונטריאול תשלמו דמי מנוי שנתיים, ותוכלו לשכור ציוד מסוגים שונים, עד לרמת מכסחת דשא או מוצרי אלקטרוניקה אחרים.

מתחמי עבודה לפרילאנסרים במחיר עלות: קוראים לזה ecto – וזה כמו we work, רק פחות מפואר והרבה פחות יקר. מתחמי עבודה חביבים, בסיסיים למדי, שאפשר להשכיר לפי שעה, במחירים מצחיקים של 25 דולר ליום שלם (8 שעות עבודה) ועד 350 דולר למנוי לכל החיים.

כמו אמסטרדם או מונטריאול, גם ברלין הגדירה עצמה עיר שיתוף וגם סיאול. מיזמים דומים לאלה מתרחשים גם שם, לרוב בהצלחה גדולה מאד. כאן תוכלו למצוא מידע על שיתוף בברלין, וכאן על שיתוף בסיאול .

דנמרק לעומת זאת, לקחה את זה צעד אחד נוסף קדימה. ממשלת דנמרק הפכה למדינה הראשונה באירופה שמגדירה כללים וחוקים לכלכלה השיתופית. לטובת ממשלת ישראל שמתעלמת מכל הדבר הזה – שכל כך הרבה ישראלים כבר שותפים לו, מרוויחים או ניזוקים ממנו – הנה רק כמה מהכללים שקבעה ממשלת דנמרק:

  1. בעלי בתים שמשכירים את ביתם באמצעות Airbnb או זירות אחרות, ומדווחים על כך באתר הממשלתי, יזכו להנחה שנתית 36 אלף קורונות במס.
  2. בעלי רכבים שמייצרים לעצמם הכנסות מהרכב (אובר ודומותיה) ומדווחים על כך לרשויות המס, יזכו להנחה שנתית של 5000 קורונות.
  3. תוקם זירה דיגיטלית שבה יוכלו התושבים לדווח בקלות על הכנסות שלהם מיוזמות שיתוף, לטובת מיסוי.
  4. יפתחו מרכזי השמה ארציים של משרד התעסוקה כדי לתעל מובטלים ליצירת הכנסה באמצעים של כלכלה שיתופית
  5. אורהוס (העיר השנייה בגודלה בדנמרק) נבחרה כפיילוט ארצי לעיר-שיתוף. המדינה תתמוך בעיר להקמת יוזמות שיתוף כדי לשפר את חיי תושביה.

גם בישראל מגמת השיתוף תופסת תאוצה. בשישי האחרון התפרסם במוסף ממון של ידיעות אחרונות פרוייקט סופר מעניין על האצת זירות שיתוף בישראל. לקחתי חלק ב-2 כתבות בעיתון. האחת, על החלפות בתים והשניה שמספרת קצת מה קורה בישראל כיום.

לטובת מי ששאל וביקש בהרצאות טיפים על החלפות בתים, קבלו  10 טיפים להחלפת בתים מוצלחת:

  1. את החלפת הבתים כדאי לתכנן לפחות חצי שנה מראש. זאת, כדי להגביר את סיכוייכם למצוא משפחה שגם המועד מתאים לשני הצדדים וגם הערים מתאימות.
  2. מקומות מומלצים למציאת משפחות להחלפה: קבוצות "ישראלים ב…" ביעד אליו אתם רוצים לנסוע או אתרי החלפות בתים מקצועיים כמו com
  3. באתר או בקבוצה פרסמו סטטוס המבקש בית להחלפה: ספרו מי אתם, באילו תאריכים אתם מבקשים לממש את ההחלפה, שתפו כמה שיותר תמונות אטרקטיביות של הבית שלכם וספרו על האטרקציות התיירותיות באיזורכם.
  4. ערכו שיחות (רצוי בסקייפ) עם הפונים אליכם ובררו: האם התאריכים תואמים, כמה חדרים יש בביתם, האם יש מתקנים ייחודיים הדרושים לכם (מיטת תינוק, כיסא לפעוט לרכב וכו').
  5. קבלו כמה שיותר מידע על המשפחה בצד השני של הקו: היכן הם עובדים, האם ניהלו בעבר החלפות, האם יש נושאים שחשובים להם או לכם בהחלפה הזו? ספרו על עצמכם: מי אתם, מה אתם עושים למחייתכם, הפכו לחברים בפייסבוק – כך תוכלו ללמוד על המשפחה ולחפש חברים משותפים.
  6. סכמו האם ההחלפה כוללת גם רכבים – ואם כן דאגו שהביטוח יכסה הדדית
  7. סכמו כמה נושאים בסיסיים: האחריות לשמירה על הבית, הרכב, מימון עלויות הניקיון בבית בזמן ההחלפה וכד'
  8. השאירו שם וטלפון של איש קשר מקומי לסיוע לאורחים בעת החלפת הבתים.
  9. סכמו השארת/קבלת מקרר מוכן לאירוח ליום הראשון (חלב, גבינה, ביצים) כדי להימנע מקניות אחרי טיסה ארוכה.
  10. השאירו ודאגו לקבל מסמך עם עצות וטיפים להיכרות עם השכונה: היכן מומלץ לערוך קניות, היכן לבלות עם הילדים, שם וכתובת של מרכז רפואי קרוב למקרה הצורך וכדומה.
  • בדיוק השבוע סיכמנו על החלפת בתים באוגוסט (כן, אנחנו מתכננים רחוק) סיפור הזוי בפני עצמו ששווה פוסט נפרד.

 

 

 

טסים לחו"ל? למה שלא תקחו לכם פורשה או יגואר במקום עוד השכרת רכב שגרתית

טסים לחו"ל? כבר סגרתם מלון/איירבנב, שכרתם רכב? בפעם הבאה קחו בחשבון את turo.com, האיירבנב של הרכבים להשכרה: לקחת רכב של אנשים פרטיים שמעמידים את הרכב שלהם להשכרה.

עכשיו, תגידו לעצמכם – מי אלה האנשים שמוכנים לתת לזרים לנסוע ברכב שלהם? כמו ב-Airbnb חלק מהרכבים הם אכן פרטיים, של אנשים שטסו לחו"ל והעמידו את הרכב שלהם להשכרה, כדי לכסות חלק מעלויות הטיול שלהם. אבל האנשים היותר מעניינים הם האנשים שהפכו את עצמם למיני-סוכנויות להשכרת רכב. הם מחזיקים ב-3-4 רכבים, ומשכירים אותם שוב ושוב לתיירים. סיבה רצינית לאוויס, הרץ ואחרות להתחיל לדאוג.

האתר בנוי בדיוק כמו שבנויים כל אתרי הכלכלה השיתופית: יש מחיר, יש תמונה של הרכב, תמונה של בעל הרכב, דירוגים שנתנו אנשים קודמים ששכרו את הרכב, חוות דעת וביקורות.

המחירים: חלקם ממש שווים, רכבים סבבה ב-40-50 דולר ליום. הרוב באיזור ה-100 דולר ליום. ויש כמובן גם 500-600 דולר ליום לרכבים המטורפים יותר. שוטטות באתר יכולה להביא אחלה מציאות מעניינות.

ביטוח: כמו בחברות השכרות רכב. אתם משלמים ביטוח לפי יום לפי התוכנית שאתם בוחרים.

שירות לקוחות: בניגוד לאיירבנב שאחת הטענות העיקריות נגדה היא שאין לה שירות לקוחות זמין ונוח, במקרה הזה נראה ש-Turo הפיקו לקחים ומציעים שירות לקוחות טלפוני מאוייש 24/7.

יש כמה פיצ'רים מגניבים שלא תוכלו לקבל בחברות השכרת רכבים, כמו למשל: אתם רואים את התמונה האמיתית של הרכב שאותו תשכרו. זה בניגוד ל"קבוצת רכבים" שאין לכם מושג ירוק מה תקבלו בה בחברות השכרת רכבים וכמובן  הביקורות האישיות על בעל הרכב, הרכב והשירות שנתן מאד עוזרות לקבל החלטות.

verified-photo

חסרונות: זאת לא סוכנות השכרת ותיקה, ובהחלט ניתן לראות באתר סיטואציות מאד לא נעימות שבהן בעל הרכב ביטל את ההשכרה מיוזמתו כמה ימים לפני הטיול. זה מיזם לא מאד ותיק, ואין ספק שיתעוררו עוד תקלות בדרך. אבל מה שמעניין כאן זה השקיפות, האתר מעלה הודעה אוטומטית על הביטול שהגיע מצד בעל הרכב וזה "מלכלך" לו את גיליון ההשכרות החיובי, חשוף לכל.

איסוף הרכב: נקודה מהותית שיכולה להיות חיסרון משמעותי היא נקודת האיסוף של הרכב. לסוכנויות הרכבים יש הרי סניפים בכל שדות התעופה הגדולים ובמרכזי הערים. ב-Turo מצאו פתרון כזה: בעל הרכב יביא את הרכב לשדה התעופה/מקום המפגש. חלקם מבקשים דמי הובלה לרכב (בסכומים של 10-80 דולר) חלקם נותנים את זה כשירות חינמי למי שלוקח יותר ממספר ימי שכירות מסויימים או מעל סכום מסויים.

זמינות: זה די ברור שמדובר באתר בתחילת דרכו. הם עובדים בארה"ב בלבד בשלב זה. אבל במרכזי הערים הגדולות יש להם היצע די מרשים: כ-200 רכבים בלוס אנג'לס, כ-400 רכבים באיזור ניו יורק, כ-300 רכבים בסן פרנסיסקו.

השוס: אוהבי הרכבים, אלה שנהיגה בחול היא חלק מהכיף שלהם, יכולים להחליט שהם מפנקים את עצמם ומשפחתם ביומיים-שלושה של נהיגה על פרארי (בסכום לא פעוט בכלל של 295 דולר ליום) בואו נגיד שלמשפחה שלי זה פחות מתאים, וגם – לא הכי נעים לי מבעל האוטו, שיקבל חזרה פרארי במילוי במבה. יגואר

מרצדס שנת 2017, C קלאס, בסכום די מטורף של 197 דולר ליום.

מרצדס%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%94-2015או שתמיד תוכלו להחליט שפורשה הוא הרכב בשבילכם. עם הוצאה פעוטה של 295 דולר ליום.

בפוסט הבא: בדיוק כזה, אבל ליאכטות (: