ארכיון פוסטים:

איילה צורף  

מי היא החברה עם קצב הצמיחה הכי גבוה בעולם ואיך זה קרה גם בזכות תל אביב?

Bird היא החברה הכי צומחת בעולם כיום. היא שווה 2 מיליארד דולר והיא רק בת שנה וחודשיים. לפני ארבעה חודשים בלבד היא הייתה שווה "רק" מיליארד דולר. מה היא עושה? קורקינטים חשמליים שיתופיים. אם אתם תל אביביים, בטח כבר פגשתם אותה. אם עדין לא, זה רק עניין של זמן.

איך זה עובד?

אתם פותחים את האפליקציה, מוצאים קורקינט פנוי, מגיעים אליו (סביר להניח שהוא עומד ככה סתם ברחוב) סורקים עם האפליקציה את הקוד על הקורקינט ומתניעים אותו. עכשיו אתם יכולים לנסוע עד לאן שאתם רוצים, לסמן באפליקציה שסיימתם לרכב – ולשלם רק על הדקות שבהן רכבתם עליו.

WhatsApp Image 2018-12-20 at 19.41.24

מוצאים מכשיר, סורקים ומתחילים לנסוע

WhatsApp Image 2018-12-20 at 19.43.13

נסיעה שלי בתל אביב. חצי שעה. 18 שקלים

כמה זה עולה?

נסיעה של רבע שעה תעלה לכם 12.5 שקלים. (5 שקלים בהשכרת הקורקינט + חצי שקל לכל דקה)

יניב ריבלין (בן 36) הוא מנכל בירד ישראל. עד לפני 10 חודשים הוא מעולם לא שמע על בירד ולא הכיר את עולם הכלכלה השיתופית. יום אחד הוא ישב עם חבר בשדרות בן גוריון בתל אביב, והחבר שאל: שמעת על בירד? אם זה מעניין אותך אני יכול לחבר אותך למישהו בכיר שם. החבר חיבר אותו למנהל בבירד העולמית שסיפר לו שהם עובדים רק בארה"ב, אבל ממש לא פוסלים כניסה לשוק הישראלי. מפה לשם, ריבלין, בוגר הארווארד, הפך למנכל החברה הישראלית של בירד.

למעשה, ישראל (תל אביב) נבחרה להיות אחת מ-2 מדינות ראשונות בעולם שבירד פועלת בה, מחוץ לארה"ב, לצד פאריס.

למה תל אביב?

"מסתבר שאנחנו שוק חריג בעולם בנושא קורקינטים. קצב האימוץ של התחום פה הוא אדיר. יש כאן גם מזג אוויר מתאים לנושא, ובעיקר עומסים גדולים בכבישים והקורקינטים האלה הם דרך מעולה להוריד את העומס. אנשים נוסעים איתה אל תחנת האוטובוס או הרכבת ומהם למקום העבודה שלהם".

למעשה, תל אביב הפכה לזירה כל כך חמה בתחום הקורקינטים החשמליים השיתופיים, שהוול סטריט ג'ורנל הקדיש לה היום כתבה שלמה בנושא.

אז מה קצב הצמיחה של בירד וכמה הוא מהיר? קחו את אובר למשל: בשנה הראשונה שלה נעשו בה פחות מ-1 מיליון נסיעות. כמה נסיעות נעשו בבירד בשנה הראשונה? מעל 10 מיליון, של 2.1 מיליון משתמשים רשומים. פי עשר מאובר.

בישראל היא פועלת רק בתל אביב ורמת גן. "30% מהנסיעות כאן הן נסיעות בשעות עיסקיות – 8-9 בבוקר ו-6-7 בערב. זה אומר שזה הפך לאלטרנטיבה לאנשים עובדים, שמשאירים את הרכבים בבית", אומר ריבלין. "אחד מכל 10 תל אביבים כבר עשה שימוש בבירד", הוא אומר.

מה לגבי כניסה לערים נוספות בישראל? "קיבלנו פניות מהרבה רשויות מקומיות וערים שרוצות את בירד אצלהם. אנחנו בשיחות ובדיקות" הוא אומר ומסרב להסגיר את העיר הבאה שיעבדו בה בארץ.

כמה עובדים יש כאן? שלושה בסך הכל. הם מנהלים כמה מאות מכשירים פזורים בתל אביב ור"ג. בבירד רשומים מעל ל-100 ישראלים שמטעינים עבורה את הקורקינטים בלילות, ומקבלים על כך כסף. בירד לא תישאר כאן לבד עוד הרבה. בתוך כמה שבועות תצטרף אליה lime שעושה בדיוק את אותו דבר. מתחרה.

אם חשבתם ש-Bird זה רק לצעירים ולתיירים, קבלו סיפור: אני עובדת הרבה עם הצבא על פרוייקטים של שיתוף. אחד הלקוחות שלי הוא מר"ץ (מרכז ציוד) הגוף שאחראי על ניהול כל הציוד בצבא. מכיסא ועד שולחן, מגלגל עד תרופה, מעיפרון ועד קסדה. מי שעומד בראשו הוא אלוף משנה שגיב שרביט. שרביט, תל אביבי, שמספר שהחליט לא לקנות קורקינט חשמלי. הקורקינט היה הכלי המרכזי שהיה משמש אותו להסתובבות בעיר אבל עכשיו הוא עבר ל-Bird. "זה נוח, זה ספונטני, לא מחייב אותי להיסחב עם הכלי לכל מקום".

אבל לא הכל דבש אצל בירד בישראל, כמו הרבה חברות מתחום השיתוף, גם בירד נתקלת בסימני שאלה רגולטוריים. אתגר רגולטורי אחד שלה הוא עירוני: אנשים רוכבים על הקורקינטים שלה, משאירים אותם באמצע המדרכה בתום השימוש, מה שעלול להפריע להולכי הרגל. "אנחנו עובדים ביחד עם הרשויות למצוא פתרונות שיביאו לכך שהקורקינטים שלנו לא יפריעו לציבור" הוא אומר.

אבל נדמה שזה האתגר הקטן יותר. האתגר הממשלתי הוא הגדול מהשניים: אם תעבור חקיקה שמחייבת חבישת קסדות בכל רכיבה על אופניים, אופניים חשמליים או קורקינט, בירד – כמו גם mobike ותל אופן – ינזקו מכך קשות, וגם הציבור, שהאפשרות לעשות שימוש ספונטאני בתחבורה שיתופית תילקח ממנו. (כי מי מאיתנו מסתובב עם קסדה ככה סתם בשוטף?).

מה שיעזור לחברות התחבורה השיתופית לכן, הוא החרגה של התחבורה השיתופית על 2 גלגלים (אופניים, קורקינטים) מחוץ לחוק חובת חשיבת קסדה. זאת אומרת: שימוש שיתופי וארעי לא יהיה מחוייב בחבישת קסדה. האם זה יקרה? לא ברור. מה שברור הוא שאם זה לא יקרה, הן תספוגנה מכה קשה.

WhatsApp Image 2018-12-20 at 19.43.54

mobike ו-bird על מדרכות תל אביב. האם יחריגו אותם מחוק חבישת קסדה?

בעבר כבר היה בישראל חוק חבישת קסדה מ-2008-2011, אבל כניסתה של תל אופן והארעיות שהיא הביאה עימה, הביאו לביטולו. זאת בטענה שזה יפגע בספונטאניות ומי שרוצה לבוא מחוץ לעיר ולרכב ספונטאנית על אופניים או קורקינט, צריך לבוא מהבית עם קסדה ולהיסחב איתה יום שלם בשביל 10-15 דק נסיעה.

 

 

איך היה הבית בטורונטו שקיבלנו בחינם?  

הפוסט הקודם (כאן) נגמר הסימן שאלה – שלא לומר חשש גדול – איך יראה הבית שאנחנו מקבלים בחינם ל-3 שבועות בטורונטו, תמורת בלון וירטואלי. הבית היה מעולה, לא פחות. וגם בעלי הבית היו נפלאים. הם קיבלו מאיתנו בלון וירטואלי, שאותו הם לקחו כדי לצאת לנופש בשוויץ. בתמורה הם השאירו לנו את הבית היפה הזה: חזית הבית

חזית הבית

הסלון

הסלון

הנוף מהמרפסתהנוף מהמרפסת שלהם

עם קבלת פנים מקסימה בדמות קופסת דונאטס + פתקים מקסימים שהם השאירו לנו ברחבי הבית עם הסברים על כל דבר והזמנה לשתות מהבירה הקרה שהשאירו לנו במקרר.

למה החופשה שלנו הייתה שונה מכל חופשה רגילה ואיך זה שאין לנו תמונות להראות לכם?

חופשה של החלפת בתים שונה מכל חופשה אחרת: בגלל שאנחנו לא משלמים על לינה, אנחנו יכולים למשוך את החופשה כמה לילות שמתאים לנו ולמשפחה מהצד השני, מבלי לשרוף 1200 שקל על כל לילה (מחיר ממוצע של לילה למשפחה בטורונטו). התוצאה היא שאנחנו מבלים בכל חופשה כזו כ- 3 שבועות באותה עיר ובסביבתה.
כשבחרנו את טורונטו אמרו לנו שאין מה לעשות בה כתיירים יותר מכמה ימים. רק מה, כאן מתחיל הכיף הגדול: בגלל שאנחנו לא לחוצים בזמן, מיד כשאנחנו מסיימים את הצ'ק ליסט של התיירים אנחנו מתחילים בתכלס, שזה אומר להכיר את העיר באמת.
כך למשל למדנו שבטורונטו בריכות השחייה הן חינם והן שוות במיוחד. באתר של העיר יש רשימה של כל הבריכות ומה מיוחד בכל אחת מהן. יש כאלה עם מגלשות מים לילדים, יש אולימפיות, יש כאלה שמתמחות בפעוטות, יש מכל סוג. באחד הימים הלכנו לבריכה שהמיוחד בה זה מקפצות: יש בה מקפצות בגובה 1 מטר, 5 מטר ו-10 מטר וזה מטורף כמו שזה נשמע. חוויה שלעולם לא נחווה בארץ וכנראה לא היינו חווים אם היינו מסיימים את טורונטו ב-4 ימים כמו שהמליצו לנו.
אסף קפץ מהמקפצה של ה-5 מטר (קפיצה מגובה קומה שנייה של בניין מגורים, כן?) וזכה לתשואות מכל הנוכחים בבריכה שעפו על הילד הקטן מיזראעל עם התעוזה שלא הייתה לחצי מהילדים שם.

אבל אין לנו תמונה של זה. למה? זה עוד משהו מגניב על הבריכות של טורונטו:
בפעם הראשונה שהגענו לבריכה, שלפנו את הארנק אבל בקבלה הסבירו לנו שכאן הבריכות חינם. כולן. שאלתי אותם איך כל הטוב הזה בחינם? הסבירו לי שעיריית טורונטו מממנת בריכות חינם לציבור כי זה מקדם פעילות ספורטיבית וגם כי זה מייצר בילוי יחד בלי מסך. המחיר: אסור להכניס סלולריים לבריכה. אסור להכניס תיקים. כלום. ה-כל נשאר בלוקרים מחוץ לשטח הבריכה. בכניסה יש שומר שמוודא שאתם נכנסים אך ורק עם מגבת. אה. וגם אין איפה לקנות ארטיקים, חטיפים ושאר זבל. בריכה נטו. חינם.

בילינו שם שעתיים. מסביבנו אנשים וכולם נטולי מסך. מראה לא שגרתי.
ואצלנו? הטינאייג'רית גילתה פתאום שהאחים שלה קופצים ראש לא רע, ועשו שעה של תחרות קפיצות (הבריכה בעומק 5 מטר!) גם אנחנו ההורים השתתפנו. היה פשוט מעולה. אבל אין לי תמונה, כי, המממ, אסור להכניס סלולריים.

3

טיול בתוך טיול או: טיפים טריים למנהטן

טורונטו הוא יעד סופר מוצלח מכמה סיבות:
1. כי יש אליו טיסה ישירה ללא צורך בקונקשן.
2. כי מזג האוויר שם מעולה באוגוסט.
3. כי המחירים שם יחסית זולים (דולר קנדי = 2.8 שקלים)
4. כי האטרקציות ממש קרובות: מפלי הניאגרה – שעה נסיעה. פארק רכבות ההרים הגדול ביותר בקנדה – חצי שעה נסיעה. אלף האיים – שעתיים וחצי שזה הכי רחוק שנסענו שם.
4. כי ניו יורק היא רק 50 דק' טיסה והטיסה יחסית זולה (110 דולר לאדם).
אז החלטנו, מאיה ואני, להשאיר את הבנים בטורונטו ולעשות לנו חופשה בתוך חופשה, יומיים במנהטן.

את מנהטן אני מכירה היטב, ובכל זאת למדתי כמה דברים חדשים: 
VIA – תחבורה שיתופית זה שוס ואת uber כולם מכירים. אבל VIA היא אנונימית למדי לישראלים, למרות שמדובר בסטארטאפ ישראלי שכבש את מנהטן. כשאתם מזמינים נסיעה בוויה, האפליקציה מובילה אתכם לחכות בפינת הרחוב הקרובה ביותר, ומורידה אתכם דקה-שתיים הליכה מהיעד שלכם. על הדרך הנהג שלכם אוסף נוסעים נוספים. עלות נסיעה: 5$ לאדם, 7 דולר לזוג. בכלל, תחבורה שיתופית הפכה להיות כל כך דומיננטית בארהב ובקנדה, כך ששדות התעופה גם בניו יורק וגם בטורונטו מקדישים לאפליקציות האלה קומה שלמה בחניון – שרק ממנה מותר לאסוף נוסעים. המחירים: מונית משדה התעופה לה גווארדיה עולה כ-60-70 דולר. אובר יעלה לכם 45 דולר. ליפט יעלה לכם כ-40 דולר. ויה יעלה לכם כ-35 דולר. חצי ממונית.

עוד המלצות על ניו יורק:
VR World 
– עולם של מציאות מדומה מבוססת על משקפי VR. דרך טובה ממש להבין את הפוטנציאל המטורף של התחום הזה וממש לא רק בעולם המשחקים, אלא גם בעולם השיווק והמכירות, בתחום האופנה, הרכב, המזון. מה לא בעצם.

הצגות חדשות: Dear Evan Hansen – מיוזיקל חדש יחסית, מאד מצליח, מרגש ומיוחד. מתאים לצפייה עם טינאייג'רס. עוסק בנושאים של התאבדות נוער, סמים, אלכוהול. לא קל לעיכול אבל עשוי היטב וחזק מאד. קשה מאד להשיג כרטיסים אז להקפיד להזמין מראש.

1

מימין, השילוט שמראה איפה מורידים ואוספים נסיעות באפליקציות השיתוף – בשדה התעופה לה גווארדיה במנהטן. משמאל, השלט שמראה איפה איזור האיסוף של נוסעים באפליקציות שיתוף נסיעות בשדה התעופה בטורונטו.

 

 

בדרך לטורונטו: על הבית שנקבל שם, על הניתוק מפורטנייט ועל ספריית ציוד פורחת

בעוד כמה ימים נטוס לקנדה למה שיהיה – אני מקווה – טיול משפחתי מגניב בן 3 שבועות, אבל גם חודש לימודי עבורי, שיתחיל בסימן שאלה (מותח למדי) לגבי איפה נגור. את סיפור החלפות הבתים הקודמות שלנו אתם כבר מכירים. (לינק להחלפה בבוסטון) הפעם אנחנו עולים מדרגה. אנחנו לא מחליפים בתים סימולטנית עם משפחה שתבוא לגור אצלנו, אלא מקבלים בית במרכז טורונטו. ללא תשלום, ממשפחה זרה, למשך 3 שבועות. (בתמונה – הבית שלהם)
איך זה קרה העניין הזה? לא מדובר בבית של חברים, למעשה אנחנו לא מכירים אותם. זאת אומרת, אנחנו מכירים אותם מעט. "פגשנו" אותם בסקייפ כמה פעמים. הם נותנים לנו את ביתם תמורת בלון. בלון וירטואלי שאנחנו נתנו להם, כחלק משיטת התשלום באתר homexchange.com. הם עצמם לקחו את הבלון שלנו, ונתנו אותו למשפחה בציריך שם הם יבלו את הקיץ כשאנחנו נגור בבית שלהם. שווי העסקה הסיבובית הזו – 20 אלף שקל. (זה מה שהיינו משלמים על 20 יום לינה בטורונטו)

הבית שנקבל בטורונטו

עד היום היינו עושים החלפה סימולטנית (הם באים אלינו ואנחנו אליהם בו זמנית) ואני הייתי רגועה, כי זה – אני כבר יודעת שעובד. אבל כעת יש בפנינו סיטואציה, איך נאמר, טיפל'ה מטרידה. כי מה מונע מהם לדפוק לנו ברז? להחליט ברגע האחרון שהם לא רוצים? הם הרי לא קנו כרטיס טיסה לישראל שהם תקועים איתו עכשיו. אם נשים רגע את החששות בצד, הם נראים אמינים וסה"כ אחלה בני אדם. נקווה שהכל ילך חלק (:
עכשיו לגבי הטיול המשפחתי. אני מקווה מאד מאד (מאד!) שלא אחזור מעולפת מעייפות מטיול עם 3 ילדים: אחת בת 15, טינאייג'רית שעלולה להיות נוהמת ורוטנת לפרקים, אחד בן 11 עוד מעט, מכור לפורטנייט שיעבור גמילה קשה במיוחד, והאחרון, בן 7 שלכו תנסו להעביר איתו ג'ט לג, כי כשהילד הזה נחוש לישון – הוא נחוש. בקיצור, השארו עימנו, אעדכן תוך כדי תנועה.
קנדה בכלל, וטורונטו בפרט נחשבות למקומות שבהן הכלכלה השיתופית פורחת. נתחיל מזה שטורונטו מושתתת רבות על נסיעות שיתופיות. כאן בלינק תוכלו לקרוא כתבה עדכנית וסופר מרתקת על איך האנשים בטורונטו הסבו חלק ניכר מהתחבורה שלהם לנסיעות משותפות במגוון אפשרויות וגירסאות.
כשאהיה שם אקפוץ לבקר בספריית הציוד שלהם, שנחשבת בעולם לאחד ממקרי הבוחן המעניינים: עיריית טורונטו הקימה ספרייה. כמו לספרים, רק לציוד. זה קיים גם בתל אביב (בפלורנטין) ובעוד ערים בעולם. אבל בטורונטו – כך סיפרו לי – זה נחשב להצלחה אדירה. מעל ל-5000 פריטים שתוכלו לשכור לשימוש נקודתי, במחיר סמלי. החל ממדפסות תלת מימד, דרך מקדחות, כיסאות פלסטיק, מחצלות, מיחמי מים, ועד מגלשי שלג מיוחדים. המספרים: 5200 איש מנויים שמשלמים 55 דולר קנדי דמי מנוי לשנה. הם השכירו פריטים מעל ל-70 אלף פעם בשנה האחרונה. בקיצור, שילוב של עבודה ופלז'ר. (עד כמה שאפשר לקרוא לשלושת הילדים שלנו פלז'ר, כן?)

על הבית בקנדה שנקבל הקיץ בחינם ועל השליחויות שהפכו לדבר הכי חם בעיר

בקיץ נקבל בית מקסים בטורונטו – ללא תשלום – מאנשים שאנו לא מכירים 

בקיץ נטוס לטורונטו כל המשפחה ל-3 שבועות, שם נגור בבית מקסים במרכז העיר לגמרי בחינם. כן. לא נשלם עליו שקל. לא מדובר בבית של חברים, למעשה אנחנו לא מכירים אותם. זאת אומרת, אנחנו מכירים אותם מעט. "פגשנו" אותם ואת הילדים שלהם בסקייפ כמה פעמים. הם נותנים לנו את ביתם במרכז טורונטו, תמורת בלון. בלון וירטואלי שנתנו להם. למעשה הם לקחו את הבלון שלנו, ונתנו אותו למשפחה בציריך שם הם יבלו את הקיץ כשאנחנו נגור בבית שלהם.
תוך כדי ה-3 שבועות שלנו בטורונטו, נטוס לשני לילות במנהטן. שם נגור בבית של זוג פנסיונרים, שיבוא לגור אצלנו שבוע, ויתן לנו בתמורה לזה בלון.
אם נעבור רגע להעריך את שווי הסיבוב הזה: לילה בטורונטו באיירבנב עולה כ-1000 שקל. זה אומר שאנחנו חוסכים כ-20 אלף שקל עלויות לינה. בזמן הזה, המשפחה שנותנת לנו את הבית, חוסכת סכום דומה בלינה בציריך והזוג במנהטן, הם בכלל שיחקו אותה כי לילה בתל אביב היה עולה להם הון עתק. אבל שקל לא עובר פה ידיים, והעסקה הסיבובית הזו מושתתת כולה על מטבעות חלופיים, עוד נגזרת של כלכלה שיתופית.
באתר שבו אני מוצאת החלפות בתים סוחרים בבלונים. יש אתרים שסוחרים בלבבות, אחרים נותנים שווי של "כוכבים" לכל עסקה. המשותף לכולם הוא שירותים ומוצרים שעוברים מיד ליד שלא תמורת כסף ממשי אלא שווה ערך כסף, שאת השימוש בו אפשר לעשות רק בגבולות אותו אתר.
רוצים ללמוד עוד על שיטת הבלונים של Home exchange ולראות האם היא מתאימה גם לכם, ואולי אפילו למצוא החלפה לקיץ הקרוב (אם כי יתכן שזה מעט מאוחר) – כנסו לכאן

%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9f

 

משלוחים לכולם או: כך הפכו המשלוחים המידיים למוצר הכי חם בעיר 

לפני כמה שבועות אחות של חברה שלי חלתה. החברה הכינה לה מרק מפנק, רק מה, עם ילדים קטנים בבית היא לא יכלה לנסוע להביא לה אותו בלילה, אז היא ארזה את הסיר ב-20 סיבובי ניילון נצמד ושלחה אותו על קטנוע בשליחות. אף טיפה לא נשפכה בדרך והוא אפילו הגיע חם.
אני לעומת זאת, שכחתי את משקפי השמש שלי במסעדה. אני גרה ברמת גן, המסעדה בתל אביב. בשעות היום זה גג 20 דק נסיעה. מה הייתי עושה אם זה היה קורה לי לפני חצי שנה? נוסעת למסעדה. מה עשיתי השבוע? הוצאתי שליח של gett שאסף עבורי את המשקפיים תמורת 19 שקלים עלות המשלוח.
עד לפני כמה חודשים משלוחים היו עסק יקר, ולא רק יקר. הנגישות למשלוחים על טוסטוסים הייתה קשה ומורכבת לאנשים פרטיים. יכולתם להוציא שליח רק אם אתם ארגון גדול שיש לו סידור קבוע עם חברת שליחויות. אבל הכלכלה השיתופית פתחה גם את השוק הזה והיא עושה בו מהפכה בימים אלו ממש, מהפכה שמשנה דרמטית הרגלי שימוש. פרט ל-Gett, יש גם את PickPack  ואת SoPick

למה זה שיתוףכי כל אחד (כמעט) יכול להיות שליח שלהם לאסוף על הדרך חבילות ולהוריד אותן במקום אחר. ניצול יעיל יותר של זמן ושל משאבים. האובר של השליחויות.

אז איך זה משנה הרגלים? תתחילו להתרגל שממש קל להוציא שליח. צריכים לאסוף מכנסיים מחברה? תוציאו שליח באמצע היום במקום לנסוע לשם לבד. שכחתם מטען ואתם קצרים בסוללה? תוציאו שליח הביתה. העלויות יעלו כמה עשרות שקלים – ולרוב זה יעיל יותר מאשר נסיעה שאתם תיסעו בעצמכם.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%941

באילו כנסים הנשים נכנסות לחנות, בוחרות בגדים ויוצאות מבלי לשלם?

החנויות בתמונות האלה נראית כמו כל חנות. קולבים, בגדים, מראות, תאי מדידה, הרבה נשים מסתובבות עם שקיות חדשות ביד ובפרצוף מחייך. שגרתי. אבל משהו כאן בכל זאת שונה. "אוי! יצאתי ושכחתי לשלם, אבל אז נזכרתי שלא צריך לשלם כאן על כלום" אמרה בחיוך גדול אחת המבקרות בחנות ביום חמישי. אכן, בחנות הזאת – שנפתחה השבוע במלון דן קיסריה למשך שעתיים בלבד – לא צריך לשלם על כלום. מודדים, אוהבים, מכניסים לשקית והולכים.

את החנות הזאת פתחה חברת נובארטיס לאחיות בכנס האחיות השנתי שלהן. כך גם בחנות שפתחה חברת NESS טכנולוגיות ללקוחותיה לפני כשבועיים ובדיוק אותו דבר בחנות שפתחה לא מזמן חברת התרופות פייזר לנשים חולות סרטן השד.

זה עובד ככה: לכולנו יש בארון בגדים שאנחנו לא לובשות. לא בגדים ישנים מאעפנים, אלא בעיקר בגדים שווים, חלקם חדשים ממש. אנחנו לא לובשות אותן כי הם קטנים עלינו, גדולים עלינו, סתם לא יושבים עלינו הכי טוב (למרות שבחנות זה היה נראה בול). בקיצור – בגדים שבכיף היינו מוסרות לחברה טובה. את הבגדים האלה הנשים שמוזמנות לכנס מביאות איתן. אנחנו ממיינים, מסדרים, תולים ו.. זהו. הן יוצאות מההרצאה על כלכלה שיתופית, ישר לחנות לסיבוב שופינג חינמי. אם לא ראיתן שמחה של נשים שמוזמנות להיכנס לחנות ולקחת מה שהן רוצות ולצאת מבלי לשלם, לא ראיתן פרצוף מחייך מהו.

בקיצור, אם אתן בעניין/רוצות לפתוח כזאת חנות אצלכן בארגון, לאחר הרצאה ביום האשה המתקרב, או בכלל, דברו איתי, כאן או בפרטי. מבטיחה שיהיה כיף (:

בתמונות – החנות של נובארטיס, החנות של NESS, החנות של פייזר:

mr4_8671

(למעלה) החנות של Ness טכנולוגיות שנפתחה ב"קומה הרביעית", אחרי ההרצאה (למטה)

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-2

וככה הן יצאו משם:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-22-45-5

החנות של נובארטיס בכנס האחיות:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-20-30

שנפתחה אחרי ההרצאה:

whatsapp-image-2017-12-24-at-17-19-19-1

החנות של פייזר:

IMG-20160516-WA0012