טסים לחו"ל? למה שלא תקחו לכם פורשה או יגואר במקום עוד השכרת רכב שגרתית

טסים לחו"ל? כבר סגרתם מלון/איירבנב, שכרתם רכב? בפעם הבאה קחו בחשבון את turo.com, האיירבנב של הרכבים להשכרה: לקחת רכב של אנשים פרטיים שמעמידים את הרכב שלהם להשכרה.

עכשיו, תגידו לעצמכם – מי אלה האנשים שמוכנים לתת לזרים לנסוע ברכב שלהם? כמו ב-Airbnb חלק מהרכבים הם אכן פרטיים, של אנשים שטסו לחו"ל והעמידו את הרכב שלהם להשכרה, כדי לכסות חלק מעלויות הטיול שלהם. אבל האנשים היותר מעניינים הם האנשים שהפכו את עצמם למיני-סוכנויות להשכרת רכב. הם מחזיקים ב-3-4 רכבים, ומשכירים אותם שוב ושוב לתיירים. סיבה רצינית לאוויס, הרץ ואחרות להתחיל לדאוג.

האתר בנוי בדיוק כמו שבנויים כל אתרי הכלכלה השיתופית: יש מחיר, יש תמונה של הרכב, תמונה של בעל הרכב, דירוגים שנתנו אנשים קודמים ששכרו את הרכב, חוות דעת וביקורות.

המחירים: חלקם ממש שווים, רכבים סבבה ב-40-50 דולר ליום. הרוב באיזור ה-100 דולר ליום. ויש כמובן גם 500-600 דולר ליום לרכבים המטורפים יותר. שוטטות באתר יכולה להביא אחלה מציאות מעניינות.

ביטוח: כמו בחברות השכרות רכב. אתם משלמים ביטוח לפי יום לפי התוכנית שאתם בוחרים.

שירות לקוחות: בניגוד לאיירבנב שאחת הטענות העיקריות נגדה היא שאין לה שירות לקוחות זמין ונוח, במקרה הזה נראה ש-Turo הפיקו לקחים ומציעים שירות לקוחות טלפוני מאוייש 24/7.

יש כמה פיצ'רים מגניבים שלא תוכלו לקבל בחברות השכרת רכבים, כמו למשל: אתם רואים את התמונה האמיתית של הרכב שאותו תשכרו. זה בניגוד ל"קבוצת רכבים" שאין לכם מושג ירוק מה תקבלו בה בחברות השכרת רכבים וכמובן  הביקורות האישיות על בעל הרכב, הרכב והשירות שנתן מאד עוזרות לקבל החלטות.

verified-photo

חסרונות: זאת לא סוכנות השכרת ותיקה, ובהחלט ניתן לראות באתר סיטואציות מאד לא נעימות שבהן בעל הרכב ביטל את ההשכרה מיוזמתו כמה ימים לפני הטיול. זה מיזם לא מאד ותיק, ואין ספק שיתעוררו עוד תקלות בדרך. אבל מה שמעניין כאן זה השקיפות, האתר מעלה הודעה אוטומטית על הביטול שהגיע מצד בעל הרכב וזה "מלכלך" לו את גיליון ההשכרות החיובי, חשוף לכל.

איסוף הרכב: נקודה מהותית שיכולה להיות חיסרון משמעותי היא נקודת האיסוף של הרכב. לסוכנויות הרכבים יש הרי סניפים בכל שדות התעופה הגדולים ובמרכזי הערים. ב-Turo מצאו פתרון כזה: בעל הרכב יביא את הרכב לשדה התעופה/מקום המפגש. חלקם מבקשים דמי הובלה לרכב (בסכומים של 10-80 דולר) חלקם נותנים את זה כשירות חינמי למי שלוקח יותר ממספר ימי שכירות מסויימים או מעל סכום מסויים.

זמינות: זה די ברור שמדובר באתר בתחילת דרכו. הם עובדים בארה"ב בלבד בשלב זה. אבל במרכזי הערים הגדולות יש להם היצע די מרשים: כ-200 רכבים בלוס אנג'לס, כ-400 רכבים באיזור ניו יורק, כ-300 רכבים בסן פרנסיסקו.

השוס: אוהבי הרכבים, אלה שנהיגה בחול היא חלק מהכיף שלהם, יכולים להחליט שהם מפנקים את עצמם ומשפחתם ביומיים-שלושה של נהיגה על פרארי (בסכום לא פעוט בכלל של 295 דולר ליום) בואו נגיד שלמשפחה שלי זה פחות מתאים, וגם – לא הכי נעים לי מבעל האוטו, שיקבל חזרה פרארי במילוי במבה. יגואר

מרצדס שנת 2017, C קלאס, בסכום די מטורף של 197 דולר ליום.

מרצדס%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%94-2015או שתמיד תוכלו להחליט שפורשה הוא הרכב בשבילכם. עם הוצאה פעוטה של 295 דולר ליום.

בפוסט הבא: בדיוק כזה, אבל ליאכטות (:

19 שקל מגבעתיים לת"א. התחבורה השיתופית מאיצה והיא עולה חצי ממונית

שר התחבורה הודיע שהוא מתנגד, ועד נהגי המוניות אמרו ש"על גופתם תהיה פה תחבורה שיתופית" – אבל זה קורה ומסתבר שלא מעט. נסיעות פרטיות, הכי קרוב למונית שיש, בעלויות של 40%-50% פחות מעלות נסיעה זהה במונית.

תחת ההגדרות "ניסוי" או "השתתפות בעלויות הנסיעה" מנהלות בישראל uber, moovit ו-waze פעילות שיתוף נסיעות, שבהן נהגים פרטיים, שאינם נהגי מוניות, לוקחים נוסעים ממקום למקום תמורת תשלום.

בהרצאות שלי אני מדברת לא מעט על השינוי האדיר שהכניס התחום הזה בעולם התחבורה, על היתרונות והחסרונות הרבים שהוא מביא איתו. עד לפני כמה שבועות, כשהייתי שואלת מי נסע ב-uber בנסיעה שיתופית, מעטים היו מרימים את היד וזו אף פעם לא הייתה נסיעה בישראל. בשבועות האחרונים, בכל הרצאה כמעט יש כמה שמספרים שהם אוספים נוסעים, או משמשים כנהגים באחת מאפליקציות נסיעה שיתופית בישראל.

למעשה, הערכות בשוק מדברות על כך שהחברות הללו (אובר, גוגל, מוביט) מגבילות את מספר העסקאות, כדי לא להרגיז יותר מידי את משרד התחבורה, אבל בפועל – הביקוש לנסיעות כאלה עולה על ההיצע.

רוני. הוא בן 35, עצמאי, מתגורר בגבעתיים. עד לא מזמן, עיקר הנסיעות שלו בגוש דן נעשו במוניות. "בסופי שבוע עברתי לעשות שימוש נרחב ב-uber night", הוא מספר. השירות הזה פועל בימי חמישי-שישי-שבת, בין השעות 19:00 ל-2:00 לפנות בוקר. "אלו הימים והשעות שהכי קשה להשיג מונית, אבל אובר תמיד זמין לי".

מי אסף אותך עד היום?

"אספו אותי כל מיני נהגים: הכי מעניין היה בחור שהוא מתכנת במקצועו, מרוויח יופי של כסף בהיי טק, אבל סיפר שהוא תקוע כל השבוע מול מסך, וזאת הדרך שלו לפגוש אנשים מעניינים ולהרוויח עוד כסך על הדרך. היה גם מתווך דירות, שסיפר לי שהנסיעות באובר עוזרות לו לממן את הביטוח של הרכב; היה בחור נחמד שקבע עם חברים בתל אביב. הוא הגיע מוקדם יותר, והחליט להרוויח כסף בתחילת הערב".

אתה שואל אותם כמה כסף יוצא להם מזה בערב?

"כן, בממוצע הם מרוויחים 450-500 שקל בערב כזה. הם מספרים שאובר מעבירה להם את הכסף בתוך שבוע".

כמה משלם רוני על הנסיעות?

"נסיעה מדרום תל אביב למרכז גבעתיים, בשישי בערב, עלתה לי 19 שקל. נסיעה מקבילה במונית הייתה עולה לי לפחות 40 שקל. נסיעה מגבעתיים למרכז תל אביב. נסיעה ממרכז תל אביב לגבעתיים עלתה לי 25 שקל. נסיעה במונית הייתה עולה לי לפחות 50 שקלים".

כאמור, uber לא לבד בסיפור הזה. ווייז, של גוגל, הכניסה את האופציה לקבל או להציע נסיעה שיתופית לעמוד הבית של האפליקציה שלה, והיא מעודדת את הנהגים לנסוע אחד עם השני תמורת תשלום. מוביט מקפיצה הודעה לנוסעים רבים שמבקשים לנסוע באוטובוס, מציעה להם תחבורה שיתופית זולה. ג', שנסע כבר כמה פעמים מmoovit מספר על נסיעה חלקה, אלגוריתם שמדייק בהערכות שלו של זמנים, ואנשים מאד נחמדים שפגש בדרך. "תכלס, הם קיצרו לי בחצי את זמן ההגעה, בעלות לא גבוהה, רחוקה מאד מעלות הנסיעה במונית".

מתל אביב לגבעתיים ב-19 שקלים, ביום שישי בערב:

2

ווייז הכניסה את הנסיעות השיתופיות למסך הבית:

1

 

החלפת בתים? נסיעה עם אדם שאינך מכיר? כך בונים אמון בין זרים

אחד הנושאים הכי מסקרנים בעולם השיתוף הוא האמון. איך לעזאזל יש כאן כל כך הרבה אנשים שמוכנים לתת אמון כמעט מוחלט באנשים זרים שהם לא מכירים, אמון שהוא לפעמים הרבה יותר עמוק מאשר האמון שלהם בשכנים שלהם למשל, אנשים שהם מכירים שנים.

מדובר באנשים שמוכנים להכניס זרים לרכב הפרטי שלהם, או להיכנס עם נהג זר לרכב לנסיעה, לעיתים נסיעות ממש ארוכות. ועוד לא דיברנו על החלפות בתים (home exchange שידך מעל למיליון החלפות בתים בעולם).

מחקר שערכו חוקרים מ-NYU שפורסם אתמול, מנסה להבין מה מקורות האמון הזה. את המחקר הם ערכו על 19,000 נהגי ונוסעי חברת bla bla car. משפט וחצי על החברה הזו: היא עושה כמו-אובר בעיקר באירופה, עם הבדל אחד בולט: הנסיעות בה הן לרוב נסיעות ארוכות (של שעה ויותר) והנהגים והנוסעים מדורגים גם לפי האהבה שלהם לדבר תוך כדי הנסיעה. Bla אחד, לנוסע/נהג שרוצה שקט ו-bla bla bla לנוסע/נהגים שאוהבים לקשקש בנסיעה.

ככה נראית האפליקציה, כשחיפשתי בה נסיעה מלונדון לריימברידג' – נסיעה של כמעט שעתיים.

 

bla-bla1

ככה נראה המידע שנמסר אודות הנהג:

bla-bla

בbla-bla נותנים כמה שיותר מידע כדי לבסס אמון בין הנוסע והנהג, החל ממידע על הרכב (שלא יאסוף אתכם נהג מתחזה); מספרים לנו שהם שוחחו עם הנהג במספר שנתן ואימתו את המספר והמייל שלו; ווידאו את רמת הפעילות של עמוד הפייסבוק שלו והכי חשוב: האם סיפק את המידע האישי שהתקנון של החברה דורש. על זה מתווסף מנגנון דירוגים של מי שנסע איתו בעבר, לרבות ציונים על בטיחות הנהיגה שלו.

אז מה מסקנות המחקר שערכה NYU?

  1. 88% מהנסקרים אמרו שהם סומכים ברמה גבוהה מאד על אדם זר שיש לו פרופיל דיגיטלי רחב ופעיל, יסמכו עליו ברמה שהם סומכים על שכן או מכר קרוב.
  2. רמת האמון בין זרים מושפעת בעיקרה מממשק המשתמש של האפליקציה: ככל שהתמונה של הזר גדולה יותר, ככל שהמידע האישי עליו מובלט יותר, ככל שקל יותר להגיע מהפרופיל שלו לעמוד הפייסבוק/אינסטגרם שלו – כך רמת האמון בו תגבר.
  3. למגנון הדירוגים יש משקל משמעותי בקרב אנשים: ככל המידע על המנגון מפורט יותר (האם כל אחד יכול לדרג, או רק מי שנסע עם אותו אדם בפועל?) וככל שמנגנון הדירוג בולט יותר באתר – כך גוברת רמת האמון בין זרים באותה אפליקציה.
  4. יש קשר ישיר בין רמת האמון בין זרים בתוך האפלקציה — ובין רמת האמון שהם רוחשים למותג עצמו: ככל שהמותג / הזירה שבה הם נמצאים נחשבת אמינה יותר, הוגנת יותר, מקצועית יותר, כך רמת האמון בין זרים בתוך האפליקציה הזו תגבר.

אז אנחנו עושים לא מעט החלפות בתים עם משפחות שאנחנו לא מכירים. בפסח הקרוב נגור שבוע בבית מקסים של משפחה שגרה ממש במרכז ברלין, והם יגורו אצלנו; בקיץ לעבור לגור שבועיים בבית מקסים ליד אגם בשוודיה. בשני המקרים זה לא יעלה לי שקל, והילדים שלנו יחוו חוויה של מגורים בשכונה אירופאית מגניבה.

"איך אתם מכניסים הביתה אנשים זרים?" בין היתר הפלטפורמה שבה אני מוצאת החלפות בתים – home exchange – משקיעה המון אנרגיה וכסף בסוגיית האמון. הם לוקחים את דמי המנוי שלי, ומשקיעים אותם בבדיקה מי המשפחה בצד השני של הקו; איך עברו החלפות הבתים הקודמות שעשו; האם השאירו חלילה נזקים בבתים הקודמים שבהם התארחו? מה אומרים עליהם המארחים? המידע הזה, יחד עם שיחות סקייפ מרובות שאנחנו עושים כדי להכיר המשפחות אחת את רעותה, מייצרות אצלנו רמת אמון גבוהה מאד בצד השני.

איפה תוכלו להשיג שמלות של ורסאצ'ה וקלווין קליין ב-30 דולר בלבד?

בעוד שבועיים אגיע לועידת הקניונים השנתית באילת, להרצאה על כלכלה שיתופית בה אספר להם איך היא משנה גם את העולם שלהם. חנויות האופנה ידועות כעוגן מרכזי של קניונים, חנויות שמושכות קהל. הם בוודאי מכירים את הזליגה של התחום הזה לאינטרנט. זה לא חדש. מה כן חדש? איך משתלב שם עולם של כלכלה שיתופית.

Rent the runway (בתרגום גס לעברית: "שכרי את שמלת מסלול האופנה"? או שיש לכם רעיונות יותר טובים?) נולדה לפני כמעט 7 שנים והציעה לנשים להחליף ביניהן שמלות מעצבים. אז ניתן היה למסור לאתר שמלת מעצבים שרכשת, ובתמורה לקבל שמלה של מישהי אחרת. מאז האתר הזה צמח וגדל למימדים סופר-מרשימים.

כיום המודל שלו מבוסס על "כלכלת גישה" – שאומר: לא צריך לקנות את מה שניתן להשכיר, גם בתחומים כמו בגדי מעצבים, תחומים שבהם לא נהגנו להשכיר בעבר. או כמו שהם מגדירים את זה: "אם אפשר להשכיר ולשתף שירים בספוטיפיי וסרטים בנטפליקס, למה שלא נוכל להשכיר אופנת מעצבים? שהארון שלנו יעבור לענן"

7

 

כיום, הבגדים כמובן הם לא רק של נשים אחרות, אלא בעיקר של החברה.

"מה לגבי הגועל?" אתם שואלים? גועל (כן, נו, גועל, אין מילה אחרת) של ללבוש בגדים אחרי שלבשה אותם אשה זרה שאת לא בהכרח מכירה את הרגלי ההגיינה שלה והאם היא חובבת דיאודורנט או שמא מעדיפה להשאיר את בית השחי נטורל? אז לפני חודש הפכה Rent the Runway לחברה שמחזיקה את מתחם הניקוי היבש הגדול בארה"ב, בגודל של כ-15 אלף מטר מרובע.

לפני שאתם גוללים כאן למטה כדי לראות את התמונות של השמלות המגניבות והסופר זולות (ביחס לעלויות בגדי מעצבים, כן?) שמצאתי לכן שם, קבלו כמה עובדות על החברה הזו:

  • היא נולדה לפני 7 שנים, על ידי ג'ניפר היימן וג'ניפר פליז, שתיהן פאשניסטיות בנפשן, שהכירו כסטודנטיות בהארווארד.
  • המכנה המשותף שלהן דאז: ההתמודדות עם הקושי הכלכלי של קניית בגדי מעצבים עם חשבון בנק של סטודנטית.
  • יש לה מעל ל-6 מיליון לקוחות משלמות, כולן אמריקאיות (לא עושה משלוחים מחוץ לארה"ב לצערנו)
  • מעל ל-500 עובדים, יותר מ-100 אלף פריטי מעצבים, של כ-400 מעצבים.
  • לפני שנתיים שווי החברה עמד על  600 מיליון דולר.
  • הערכות הן שהחברה תסיים את 2016 עם הכנסות של 100 מיליון דולר

כמה זה יעלן לכן? *אם הייתן אמריקאיות ): דמי מנוי חודשיים בגובה 65$ יאפשר לכן לשכור פריט אחד מידי חודש ל-4 ימי שכירות. התשלום כולל ביטוח בגובה 5$ על השמלה, וכולל דמי משלוח הלוך חזור ועלות הניקוי היבש.

או שכירות חד פעמית השמלה הכי זולה להשכרה חד פעמית – 30 דולר, הכי יקרה – 600 דולר (כאן למטה בתמונות) – היום במחיר מבצע של 330 דולר בלבד :)

ה"משחק" הכי חמוד שמצאתי באתר (פעיל למנויות בלבד): תני לנו ציונים של הבגדים האחרונים ששכרת מאיתנו, שלחי לנו תמונות שלך לובשת אותן, והמחשב שלנו ינתח את התמונות ואת הפידבק שלך ויחליט עבורך  מה הכי מתאים לך.  נשלח לך "שמלה בהפתעה": שמלה שאנחנו נבחר עבורך, בהפתעה – על בסיס ההמלצות של המחשב.

ועכשיו לעסק. אלה השמלות הכי מגניבות שמצאתי שם:

ורסאצ'ה, 30$ להשכרה בודדת (שווי מקורי, 995$)

1

 

קלווין קליין, 40$ להשכרה. שווי מקורי 3800 דולר.

3

 

 

וורה וואנג, 120 דולר להשכרה, שווי מקורי 2400 דולר.

2

4

 

והשמלה הכי יקרה באתר, של מעצב שאני לא שמעתי את שמו מעולם (אבל תכלס אני לא באמת מכירה אף אחד בתחום הזה :): עכשיו במבצע! 330 דולר במקום 600 דולר.

5

להפוך את הטיול המשפחתי הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי

איך תוכלו לחסוך 2000 שקל ביום בטיול בארה"ב ולגור בוילה יפייפיה? באמצעות שיתוף והחלפה, הטרנד החם בעולם התיירות. החלפת בתים ורכבים זה רק ההתחלה. האמריקאים, האירופאים וגם הישראלים מבינים שהנופש הבא שלהם לא חייב לכלול חדר בבית מלון או רכב שכור. כעת שואלות את עצמן גם החברות הגדולות בעולם כיצד הן יכולות להשתלב בעולם של כלכלה שיתופית.

כאן למטה, הסיפור + טיפים. אבל שניה לפני זה, שיווק קל: רואים את הבתים האלה, כאן בתמונות? בכל אלה קיבלנו הצעה לבוא להתארח. לגמרי בחינם. כן כן, אנשים סופר נחמדים מציעים לנו את הבית שלהם לחופשה קצרה. איך כל זה קורה? מה קשורה הכלבה והכלוב ואיך לעזאזל נכנסת פנימה גם הופעה של שמיניית ווקאל המדהימים? ובעיקר – איך זה יכול לקרות גם לכם. על כל זה תוכלו לשמוע בהרצאה שלי, ביום שלישי הקרוב בערב, בטוקהאוס (נמל תל אביב)
מבטיחה טיפים שיהפכו את הטיול הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי. לא רק חילופי בתים (שמאפשרים לכם לגור בשכונה כיפית, בבית פרטי, לא צפוף כמו בחדר במלון) ועוד יותר: מבטיחה לספק חומר למחשבה על המהפכה הכלכלית הענקית שעומדת בפתח. אה, וגם יהיה מצחיק. עלי.
כל הדיטיילס, כאן בלינק.

אז הנה התמונות מתוך ההרצאה ואחריהן, הטיפים:

1

 

2

 

3

 

טיפים: החלפת בתים – כך תעשו את זה נכון

  1. מצאו בפייסבוק קבוצה סגורה של ישראלים המתגוררים בעיר שאליה אתם מתכננים לנסוע ובקשו להצטרף לקבוצה
  2. פרסמו בה סטטוס המבקש בית להחלפה: ספרו מי אתם, באילו תאריכים אתם מתכננים להגיע.
  3. ערכו שיחות עם הפונים אליכם ובררו: האם התאריכים תואמים, כמה חדרים יש בביתם, האם יש מתקנים ייחודיים הדרושים לכם (מיטת תינוק, כיסא לפעוט לרכב וכו')
  4. קבעו "בליינד דייט" בסקייפ – עברו יחד על החדרים, המטבח וכו'.
  5. הכירו אחד את השני: ספרו מי אתם, מה אתם עושים למחייתכם, הפכו לחברים בפייסבוק – כך תוכלו ללמוד על המשפחה ולחפש חברים משותפים. זה יכניס יותר אמון ל"עסקה" שלכם.
  6. סכמו האם ההחלפה כוללת גם רכבים – ואם כן דאגו שהביטוח יכסה הדדית
  7. חתמו על חוזה שמציג את ההסכמות ביניכם, לרבות אחריות לשמירה על הבית, הרכב, מימון עלויות מחייה, תיקון תאונות וכו'.
  8. השאירו שם וטלפון של איש קשר מקומי לסיוע לאורחים בעת החלפת הבתים.
  9. סכמו השארת/קבלת מקרר מוכן לאירוח ליום הראשון (חלב, גבינה, ביצים, שתיה קלה) כדי להימנע מקניות אחרי טיסה ארוכה.
  10. השאירו/קבלו עצות וטיפים להיכרות עם השכונה: היכן מומלץ לערוך קניות, היכן לבלות עם הילדים, מהם הימים שבהם מותר להוציא אשפה לרחוב וכו'.

בהצלחה!