להפוך את הטיול המשפחתי הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי

איך תוכלו לחסוך 2000 שקל ביום בטיול בארה"ב ולגור בוילה יפייפיה? באמצעות שיתוף והחלפה, הטרנד החם בעולם התיירות. החלפת בתים ורכבים זה רק ההתחלה. האמריקאים, האירופאים וגם הישראלים מבינים שהנופש הבא שלהם לא חייב לכלול חדר בבית מלון או רכב שכור. כעת שואלות את עצמן גם החברות הגדולות בעולם כיצד הן יכולות להשתלב בעולם של כלכלה שיתופית.

כאן למטה, הסיפור + טיפים. אבל שניה לפני זה, שיווק קל: רואים את הבתים האלה, כאן בתמונות? בכל אלה קיבלנו הצעה לבוא להתארח. לגמרי בחינם. כן כן, אנשים סופר נחמדים מציעים לנו את הבית שלהם לחופשה קצרה. איך כל זה קורה? מה קשורה הכלבה והכלוב ואיך לעזאזל נכנסת פנימה גם הופעה של שמיניית ווקאל המדהימים? ובעיקר – איך זה יכול לקרות גם לכם. על כל זה תוכלו לשמוע בהרצאה שלי, ביום שלישי הקרוב בערב, בטוקהאוס (נמל תל אביב)
מבטיחה טיפים שיהפכו את הטיול הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי. לא רק חילופי בתים (שמאפשרים לכם לגור בשכונה כיפית, בבית פרטי, לא צפוף כמו בחדר במלון) ועוד יותר: מבטיחה לספק חומר למחשבה על המהפכה הכלכלית הענקית שעומדת בפתח. אה, וגם יהיה מצחיק. עלי.
כל הדיטיילס, כאן בלינק.

אז הנה התמונות מתוך ההרצאה ואחריהן, הטיפים:

1

 

2

 

3

 

טיפים: החלפת בתים – כך תעשו את זה נכון

  1. מצאו בפייסבוק קבוצה סגורה של ישראלים המתגוררים בעיר שאליה אתם מתכננים לנסוע ובקשו להצטרף לקבוצה
  2. פרסמו בה סטטוס המבקש בית להחלפה: ספרו מי אתם, באילו תאריכים אתם מתכננים להגיע.
  3. ערכו שיחות עם הפונים אליכם ובררו: האם התאריכים תואמים, כמה חדרים יש בביתם, האם יש מתקנים ייחודיים הדרושים לכם (מיטת תינוק, כיסא לפעוט לרכב וכו')
  4. קבעו "בליינד דייט" בסקייפ – עברו יחד על החדרים, המטבח וכו'.
  5. הכירו אחד את השני: ספרו מי אתם, מה אתם עושים למחייתכם, הפכו לחברים בפייסבוק – כך תוכלו ללמוד על המשפחה ולחפש חברים משותפים. זה יכניס יותר אמון ל"עסקה" שלכם.
  6. סכמו האם ההחלפה כוללת גם רכבים – ואם כן דאגו שהביטוח יכסה הדדית
  7. חתמו על חוזה שמציג את ההסכמות ביניכם, לרבות אחריות לשמירה על הבית, הרכב, מימון עלויות מחייה, תיקון תאונות וכו'.
  8. השאירו שם וטלפון של איש קשר מקומי לסיוע לאורחים בעת החלפת הבתים.
  9. סכמו השארת/קבלת מקרר מוכן לאירוח ליום הראשון (חלב, גבינה, ביצים, שתיה קלה) כדי להימנע מקניות אחרי טיסה ארוכה.
  10. השאירו/קבלו עצות וטיפים להיכרות עם השכונה: היכן מומלץ לערוך קניות, היכן לבלות עם הילדים, מהם הימים שבהם מותר להוציא אשפה לרחוב וכו'.

בהצלחה!

 

התחבורה השיתופית בדרכה לישראל – בזכות הסכסוך בין נתניהו לכ"ץ

אין בישראל תחבורה שיתופית, כזו שמאפשרת לכל אחד כמעט להסיע אנשים אחרים תמורת תשלום. זה מצב ידוע ועגום. למה אין? כי התקנות של משרד התחבורה לא מאפשרות לאנשים פרטיים להסיע נוסעים תמורת תשלום. למי מותר להסיע? לבעלי רישיון מיוחד, רישיון מוניות.

כבר מעל לשנה שכמה סטארטאפים בולטים בישראל מוכנים להתחיל בתפעול נסיעות שיתופיות בכל הארץ. Moovit למשל, שנמצאת במאות אלפי טלפונים סלולריים בישראל כאפליקציית האוטובוסים החזקה בארץ, כבר מוכנה מזה זמן להציע לנהגים פרטיים לקחת נוסעים תמורת תשלום. מי עוד מוכנה? Waze, עם שירות ה-waze rider  שלה גם היא ערוכה לשדך בין נהגים ונוסעים.

גם החברה החזקה ביותר בעולם בתחום – אובר – רק מחכה שמשרד התחבורה יסיר את האיסור על פעילותה בישראל, והיא תוכל לייבא לכאן את כל מה שלמדה ביותר מ-400 הערים בעולם שבהן היא פעילה בשיתוף נסיעות.

היום הודיעה פתאום מוביט שהיא מסיימת את תקופת הניסוי שלה, ופותחת את שירותי ההסעה השיתופית שלה בכל הארץ. היא כמובן הקפידה להדגיש שלא מדובר ב"נסיעה תמורת תשלום" אלא ב"נסיעה תמורת השתתפות בעלויות הנסיעה". מה ההבדל, אתם שואלים? אין הבדל. זה עניין משפטי גרידא. בשני המקרים בסוף הנסיעה כסף עובר ידיים. ההבדל הוא בעיקר בגובה הסכום שהחברות מעזות לגבות מהנוסעים ולשלם לנהגים בתקופת "הניסוי" לעומת הפעלה שגרתית. כיום נגבים סכומים קטנים 7-15 שקל לנסיעה. הן חוששות שאם ירימו ראש יותר מידי, משרד התחבורה יתעורר.

אז מוביט מנהלת כזה ניסוי כבר כמה חודשים ועכשיו הודיעה שהניסוי הסתיים והשירות הושק. גם ווייז מנהלת כזה ניסוי כבר מעל לשנה, בשקט, בקטן, בסכומים קטנים. אובר לעומתן לא החלה ב"ניסוי". היא מחכה לאות ופשוט תתחיל להפעיל כאן את השירות.

האות, כפי הנראה, קרוב מתמיד. בינואר האחרון צף על פני השטח לראשונה הסכסוך בין נתניהו לשר התחבורה כ"ץ, סביב נושא התחבורה השיתופית. נתניהו, שנפגש עם מנכל אובר העולמית טראוויס קלאניק, בדאבוס חזר לארץ לאחר שהשתכנע שפתיחת השוק הישראלי לתחבורה שיתופית זה מעשה נכון. הוא קיווה ככל הנראה לרכב על הטיקט של הורדת יוקר המחייה (הנה בזכותי יש לכם נסיעות זולות יותר ואני מייצר אפשרות לרבים להשלים הכנסה מהסעות) . בחזרתו לארץ הוא נתקל בהצהרה של כ"ץ: "לא תהיה תחבורה שיתופית בישראל!" למה? כי זה פוגע בנהגי המוניות, אנשי שלומו של כ"ץ.

המלחמה הזו חורחרה בשקט ומתחת לפני השטח על ידי לוביסטים משני הצדדים (נהגי המוניות מול אובר, ווייז/גוגל ואחרות), עד השבוע. פתאום, על רקע המגה-סכסוך בין נתניהו לכ"ץ בשל עבודות הרכבת בשבת והאפשרות הריאלית שכ"ץ יסיים בקרוב את תפקידו כשר התחבורה, החלו חברות התחבורה השיתופית להרים את ראשן. האיום שעצר את התחום, ההכרזות של השר כ"ץ נגד התחבורה השיתופית, נמוגים. החוק אגב, לא השתנה, אבל תחבורה שיתופית מתקרבת לכאן בצעדי ענק כך זה נראה, כי המכשול הכי גדול שלה, בדרכו החוצה.

בתמונה: השר כ"ץ וחברים בפוסט של ועד נהגי המוניות. (כי טוב שיש מי שדואג לאינטרס הציבורי). *התמונה עלתה לפני כמה שבועות. היום השר כ"ץ פחות מחוייך.

image001

כל מה שלא מספרים לכם על טיול עם ילדים או: מה מסתתר מאחורי האינסטוש

אני רוצה להפר רגע את האידיליה הנפלאה של תמונות הטיולים המשפחתיות המחוייכות שאתם רואים בפייס ובאינסטוש בשבועות האחרונים. חזרנו לפני כמה ימים מ-10 ימים באנגליה רבתי (טיפל'ה לונדון, בעיקר כפרי נופש ביערות, קצת קיימברידג'). בגדול, היה סבבה לגמרי. אבל אם נרד לרזולוציות, היו נקודות בזמן שהיינו מוכנים ליאור ואני לעזוב אותם באמצע היער ולברוח, מתוך תקווה שאנחנו נצליח לרוץ יותר מהר מהם.

כאן למטה תמונות הרמוניות של משפחה מחייכת מאושרת, עם נופים עוצרי נשימה. קבלו את מה שקרה בין לבין: (במחזוריות, בתנודות קבועות בין בן ה-5, בן ה-8 ובת ה-13)

  1. "אני עכשיו עם האייפד!" הידוע גם בשמו: "אני תפסתי קודם!": הטיול היה כרוך בלא מעט נסיעות. מדובר בנהיגה הפוכה לכל האינסטינקטים של נהג ותיק, מה שהצריך ריכוז ברמה מאד גבוהה בעיקר בשלב הפניות והכניסה לכיכרות. לצורך כך ביקשנו שקט יחסית באוטו בשלבים מסויימים של הנהיגה. את השקט השגנו באמצעים דיגיטליים. רק מה, אייפד יש אחד וילדים – שלושה. מה שהביא למריבה רפפטטיבית, שנגמרה לרוב, בכיפכוף הדדי, דחיפות, או צביטות ברוחב לב. התוצאה הסופית: הילד שמכפכף הכי טוב, לרוב כבש את האייפד. כי ככה זה בטבע, החזק מנצח. (כשלאמא נמאס להתערב)
  2. "ילדים, תראו איזה נוף יפייפיה!". ניסיון נואש של אמא לגרום להם להרים עיניים מהמסך בזמן הנסיעה. בפעם הראשונה שקראתי בהתלהבות הם כולם הרימו ראש מהר. בפעם השניה גם התלהבו. בפעם העשירית בערך כבר הנהנו מתוך המסך. בפעם ה-20 זה כבר היה מלמול של "הבנו. כנסיה. מהמם".
  3. "יש לי פיפי". אבל עשית לפני חצי שעה?! כמה פיפי יש לך!??! "דחוף. תיכף בורח לי. תעצרו מהר!".
  4. "חם לי/לא רוצה ללבוש קפוצ'ון". אבל 14 מעלות בחוץ וקרררר! אז מה? לי חם. עכשיו אוגוסט. אבל אוגוסט באנגליה זה חודש קר. בעיקר בערב. אתה תהיה חולה. אמא די! חם לי! (שיחה שחזרה על עצמה אחת ליום, בממוצע. בעיקר בערב)
  5. "אמא, תקני לי". תקני לי גלידה. תקני לי שוקולד. תקני לי מחזיק מפתחות ביג בן. תקני לי את החולצה הזו. מיותר לציין שעמדנו בגבורה ברוב הבקשות (טוב נו, לא ברוב. אבל בחצי לפחות)

עד כאן הקיטורים. חוצמיזה היה באמת כיף. הם ילדים מתוקים אש (כפרה עליהם, כשהם לא רבים או צריכים פיפי). נראה לי שנשאיר אותם (:

קבלו תמונות:

אבל לא קר לי! אני לא רוצה קפוצ'ון!
IMG-20160823-WA0030

ילדים, תראו איזה כנסיה מהממת!

IMG-20160823-WA0031

בשוך הקרבות:

20160819_141029

אבל היו גם המון רגעים כאלה:

IMG-20160816-WA0008
IMG-20160821-WA0029

 

 

IMG-20160818-WA0028

 

IMG-20160816-WA0037

 

 

IMG-20160817-WA0006

האם שגרירות שוויץ עוקבת אחרי ואיך זה קשור לכלכלה שיתופית?

לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון משגרירות שוויץ: "שלום, נשמח אם תוכלי להגיע אלינו לפגישה על כלכלה שיתופית". השוויצרים מזמינים, אני אגיד לא?

הבוקר אני מגיעה לשער השגרירות. "שלום איילה צורף" מקבל את פני השומר. "איך אתה יודע שאני איילה צורף?", שאלתי. "אני יודע מראש איך נראה כל מי שמוזמן לכאן". ענה. מה עוד אתה יודע? "מה זאת אומרת? התחברנו לווייז שלך ועקבנו אחר הנסיעה שלך לכאן", הוא עונה בפרצוף רציני לגמרי. "סליחה??!" שאלתי. "סתם, אני צוחק" הוא ענה.

מסקנה ראשונה ממפגש בין תרבותי: השוויצרים אמנם חיוורים, אבל יש להם חוש הומור.

נכנסתי לפגישה עם תחקירנית מטעם הנספחות הכלכלית של השגרירות. היא נמצאת בארץ רק כמה שבועות. זה התפקיד הראשון שלה מחוץ לשוויץ.  אני, מבחינתי באתי לפגישה קלילה. היא, מבחינתה לא.

היא הניחה בפני דף, עם רשימה של שאלות מסודרות. "אנחנו רוצים ללמוד את הנושא של הכלכלה השיתופית בישראל, והבנו שאת מכירה את העולם הזה היטב. אשמח אם תוכלי להשיב על השאלות הללו", היא עצרה ואז הוסיפה: "לפי הסדר כמובן". מסקנה שנייה: סדר זה חשוב. בכל זמן ובכל מקום.

עכשיו, מסתבר שמה שבעיני השוויצרים נקרא "שיחה קלילה על כלכלה שיתופית" הוא בעצם תחקיר עומק של מה העמדות הרשמיות של הרגולציה כאן, מה עובד ולא עובד פה, אילו סטארטאפים קיימים ומה נחשב הצלחה ומה פחות. רצף של שאלות על פני שעה שלמה, שלא היה מבייש מחקר אקדמי מעמיק.

היא הסבירה שבשוויץ מיזמי כלכלה שיתופית לא מאד מתקדמים. AirBnb שם לא מאד חזק, גם לא תחבורה שיתופית, ובטח לא הלוואות עמית לעמית או כל נושא אחר בתחום. "הממשל השוויצרי רואה את התחום גדל בכל העולם, והחליט להיערך. לפתח רגולציה, החלטות מיסוי, לארגן עמדות רשמיות של גופי הממשל השונים, כך שכשכזה יגיע בעוצמה גם אלינו, נהיה מוכנים. בין היתר קיבלנו – נספחויות כלכליות בשגרירויות שוויץ השונות בעולם – משימה ללמוד ממה שקורה בישראל ובמדינות נוספות", היא הסבירה. הסברתי לה שזה בדיוק כמו בארץ: נערכים ומגיעים מוכנים. לקח לה כמה דקות להבין את האירוניה. השוויצרים האלה, רציניים שזה משהו.

IMG-20160706-WA0016.jpg

 

הגרסה המרגשת של מפגש החלפת בגדים

לפני כל הרצאה אני מתרגשת – פרפרים בבטן והכל – אבל אתמול, זה היה מרגש במיוחד. אולי ההרצאה המרגשת ביותר שהעברתי בחיי. תיכף ההסבר, אבל קודם – הסיפור: לפני חודשיים שכנעתי את מאיה הבת שלי (תיכף בת 13) ליזום מפגש החלפת בגדים עם חברות שלה. המטרה הייתה לרענן לה את הארון, מבלי להשקיע כסף מיותר בבגדים שהיא כנראה לא תלבש יותר מ-3 פעמים. מאחר שלכל הטינאייג'ריות יש בארון בגדים מעולים שהן לא לובשות, המתבקש הוא שהן יחליפו ביניהן. כל אחת תקבל בגדים חדשים לארון, מבלי להוציא כסף. אחרי המסיבה – שהוכתרה כהצלחה, העלתי בבלוג את הפוסט הזה.

ככה זה נראה:

1

התגובות לפוסט היו מעולות. בעיקר של אמהות/חברות/שכנות/קולגות לעבודה, שאמרו שיאמצו את הרעיון ויערכו כזה לבנות שלהם.  אבל הייתה תגובה אחת, מיוחדת במיוחד, שהביאה להרצאה אתמול:

טלי רוזין מחברת התרופות פייזר שעוקבת אחרי הבלוג, התקשרה. "אנחנו מלווים קבוצה של נשים חולות בסרטן שד גרורתי. מה את חושבת על הרעיון הבא", היא שאלה: "הרצאה שלך על כלכלה שיתופית לנשים החברות בקבוצה, ומיד לאחר מכן מפגש החלפת בגדים ביניהן?"

טוב, ברור שעפתי על הרעיון. דקה וחצי אחרי, וטלי חיברה אותי למיכל מלמד כהן, שאין מספיק סופרלטיבים בעולם כדי לתאר כמה היא מדהימה. מיכל מנהלת את קבוצות "גמאני" בפייסבוק, שבה חברות חולות סרטן שד (וסרטן שד גרורתי). הכימיה ביננו נולדה מיד. זאת הייתה הפעם הראשונה שמפגש החלפת הבגדים "של מאיה" יצא מחיק המשפחה והפך להיות מפגש חיצוני-מקצועי.

בשבוע שלפני הייתי בלחץ גדול. כל תקלה אפשרית עברה לי בראש: הם לא יביאו איתן מספיק בגדים ויהיה היצע דל; הבגדים שיובאו יהיו ישנים או מאעפנים; יהיו יותר מידי בגדים והקולבים לא יספיקו. בקיצור, לילות של סיוטים.

אתמול התקיים האירוע. מבחינת בגדים, היה ליגה. אבל לא רק: לפי התגובות שקיבלתי, הן עברו חוויה יוצאת דופן. אחת מהנשים שהיו שם אמרה לי: "היה לי קשה מאד לצאת הבוקר מהמיטה. שכנעתי את עצמי להגיע. זה כבר הרבה זמן שאני רוצה לשמוע על התחום הזה שנקרא כלכלה שיתופית. אני שמחה מאד שהגעתי. גם למדתי, גם צחקתי המון וגם יצאתי עם שתי חולצות מהממות!" לי, זה עשה את היום.

קבלו תמונות מהמפגש:

IMG-20160516-WA0013

בזמן שאני מעבירה את ההרצאה, נשות פייזר וחברת ההפקה פאראגון אייס מארגנות בחדר הסמוך את מפגש ההחלפה: ממיינות, תולות, מכינות הכל.

IMG-20160516-WA0008

 

IMG-20160516-WA0012

בסוף ההרצאה הנשים עברו למתחם ההחלפות, וכל אחת יצאה עם שקית חדשה ובה לפחות בגד אחד שהיא אהבה. את הבגדים שנשארו הן החליטו חברות "גמאני" לתרום למעון לנשים מוכות.

IMG-20160516-WA0006