האם שגרירות שוויץ עוקבת אחרי ואיך זה קשור לכלכלה שיתופית?

לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון משגרירות שוויץ: "שלום, נשמח אם תוכלי להגיע אלינו לפגישה על כלכלה שיתופית". השוויצרים מזמינים, אני אגיד לא?

הבוקר אני מגיעה לשער השגרירות. "שלום איילה צורף" מקבל את פני השומר. "איך אתה יודע שאני איילה צורף?", שאלתי. "אני יודע מראש איך נראה כל מי שמוזמן לכאן". ענה. מה עוד אתה יודע? "מה זאת אומרת? התחברנו לווייז שלך ועקבנו אחר הנסיעה שלך לכאן", הוא עונה בפרצוף רציני לגמרי. "סליחה??!" שאלתי. "סתם, אני צוחק" הוא ענה.

מסקנה ראשונה ממפגש בין תרבותי: השוויצרים אמנם חיוורים, אבל יש להם חוש הומור.

נכנסתי לפגישה עם תחקירנית מטעם הנספחות הכלכלית של השגרירות. היא נמצאת בארץ רק כמה שבועות. זה התפקיד הראשון שלה מחוץ לשוויץ.  אני, מבחינתי באתי לפגישה קלילה. היא, מבחינתה לא.

היא הניחה בפני דף, עם רשימה של שאלות מסודרות. "אנחנו רוצים ללמוד את הנושא של הכלכלה השיתופית בישראל, והבנו שאת מכירה את העולם הזה היטב. אשמח אם תוכלי להשיב על השאלות הללו", היא עצרה ואז הוסיפה: "לפי הסדר כמובן". מסקנה שנייה: סדר זה חשוב. בכל זמן ובכל מקום.

עכשיו, מסתבר שמה שבעיני השוויצרים נקרא "שיחה קלילה על כלכלה שיתופית" הוא בעצם תחקיר עומק של מה העמדות הרשמיות של הרגולציה כאן, מה עובד ולא עובד פה, אילו סטארטאפים קיימים ומה נחשב הצלחה ומה פחות. רצף של שאלות על פני שעה שלמה, שלא היה מבייש מחקר אקדמי מעמיק.

היא הסבירה שבשוויץ מיזמי כלכלה שיתופית לא מאד מתקדמים. AirBnb שם לא מאד חזק, גם לא תחבורה שיתופית, ובטח לא הלוואות עמית לעמית או כל נושא אחר בתחום. "הממשל השוויצרי רואה את התחום גדל בכל העולם, והחליט להיערך. לפתח רגולציה, החלטות מיסוי, לארגן עמדות רשמיות של גופי הממשל השונים, כך שכשכזה יגיע בעוצמה גם אלינו, נהיה מוכנים. בין היתר קיבלנו – נספחויות כלכליות בשגרירויות שוויץ השונות בעולם – משימה ללמוד ממה שקורה בישראל ובמדינות נוספות", היא הסבירה. הסברתי לה שזה בדיוק כמו בארץ: נערכים ומגיעים מוכנים. לקח לה כמה דקות להבין את האירוניה. השוויצרים האלה, רציניים שזה משהו.

IMG-20160706-WA0016.jpg

 

הגרסה המרגשת של מפגש החלפת בגדים

לפני כל הרצאה אני מתרגשת – פרפרים בבטן והכל – אבל אתמול, זה היה מרגש במיוחד. אולי ההרצאה המרגשת ביותר שהעברתי בחיי. תיכף ההסבר, אבל קודם – הסיפור: לפני חודשיים שכנעתי את מאיה הבת שלי (תיכף בת 13) ליזום מפגש החלפת בגדים עם חברות שלה. המטרה הייתה לרענן לה את הארון, מבלי להשקיע כסף מיותר בבגדים שהיא כנראה לא תלבש יותר מ-3 פעמים. מאחר שלכל הטינאייג'ריות יש בארון בגדים מעולים שהן לא לובשות, המתבקש הוא שהן יחליפו ביניהן. כל אחת תקבל בגדים חדשים לארון, מבלי להוציא כסף. אחרי המסיבה – שהוכתרה כהצלחה, העלתי בבלוג את הפוסט הזה.

ככה זה נראה:

1

התגובות לפוסט היו מעולות. בעיקר של אמהות/חברות/שכנות/קולגות לעבודה, שאמרו שיאמצו את הרעיון ויערכו כזה לבנות שלהם.  אבל הייתה תגובה אחת, מיוחדת במיוחד, שהביאה להרצאה אתמול:

טלי רוזין מחברת התרופות פייזר שעוקבת אחרי הבלוג, התקשרה. "אנחנו מלווים קבוצה של נשים חולות בסרטן שד גרורתי. מה את חושבת על הרעיון הבא", היא שאלה: "הרצאה שלך על כלכלה שיתופית לנשים החברות בקבוצה, ומיד לאחר מכן מפגש החלפת בגדים ביניהן?"

טוב, ברור שעפתי על הרעיון. דקה וחצי אחרי, וטלי חיברה אותי למיכל מלמד כהן, שאין מספיק סופרלטיבים בעולם כדי לתאר כמה היא מדהימה. מיכל מנהלת את קבוצות "גמאני" בפייסבוק, שבה חברות חולות סרטן שד (וסרטן שד גרורתי). הכימיה ביננו נולדה מיד. זאת הייתה הפעם הראשונה שמפגש החלפת הבגדים "של מאיה" יצא מחיק המשפחה והפך להיות מפגש חיצוני-מקצועי.

בשבוע שלפני הייתי בלחץ גדול. כל תקלה אפשרית עברה לי בראש: הם לא יביאו איתן מספיק בגדים ויהיה היצע דל; הבגדים שיובאו יהיו ישנים או מאעפנים; יהיו יותר מידי בגדים והקולבים לא יספיקו. בקיצור, לילות של סיוטים.

אתמול התקיים האירוע. מבחינת בגדים, היה ליגה. אבל לא רק: לפי התגובות שקיבלתי, הן עברו חוויה יוצאת דופן. אחת מהנשים שהיו שם אמרה לי: "היה לי קשה מאד לצאת הבוקר מהמיטה. שכנעתי את עצמי להגיע. זה כבר הרבה זמן שאני רוצה לשמוע על התחום הזה שנקרא כלכלה שיתופית. אני שמחה מאד שהגעתי. גם למדתי, גם צחקתי המון וגם יצאתי עם שתי חולצות מהממות!" לי, זה עשה את היום.

קבלו תמונות מהמפגש:

IMG-20160516-WA0013

בזמן שאני מעבירה את ההרצאה, נשות פייזר וחברת ההפקה פאראגון אייס מארגנות בחדר הסמוך את מפגש ההחלפה: ממיינות, תולות, מכינות הכל.

IMG-20160516-WA0008

 

IMG-20160516-WA0012

בסוף ההרצאה הנשים עברו למתחם ההחלפות, וכל אחת יצאה עם שקית חדשה ובה לפחות בגד אחד שהיא אהבה. את הבגדים שנשארו הן החליטו חברות "גמאני" לתרום למעון לנשים מוכות.

IMG-20160516-WA0006

 

 

עתיד הכלכלה השיתופית בישראל: קוראי הבלוג מקבלים כרטיס לכנס TheMarker

עולם הכלכלה השיתופית עובר טלטלות של ממש בשבועות האחרונים: Airbnb יוצאת מחוץ לחוק בברלין. שירותיה של uber נאסרים בכמה מהערים המרכזיות בגרמניה. בברזיל – שוקלים להוציא אותה מחוץ לחוק. כדי לטפל בחזית הזו גייסה אובר את דיוויד פלאוף, מי שהיה מנהל הקמפיין של ברק אובמה, כמשנה למנכ"ל אובר ולאחר מכן הוסיפה את אריאנה האפינגטון, כיועצת לחברה. איירבנב לעומת זאת, התפתלה קשות במתן תגובה מעורפלת וכללית למדי בסוגיית ברלין, שעלתה לכותרות בכל העולם. האם זה כיוון שאליו ילכו ערים נוספות בעולם? ומה יקרה בישראל?

אבל כלכלה שיתופית זה לא רק אובר ואיירבנב: ישראל היא פורצת דרך בכל הקשור לתחבורה שיתופית. רק השבוע למדנו על גיוס של 100 מיליון דולר, שקיבלה VIA כדי לייבא את מודל מוניות השירות מאלנבי לארה"ב – ובדרך להפוך אותו ל-OnDemand. יחד איתה נמצאות Gett, ו-Moovit שגם הן מייצאות כלכלה שיתופית בתחבורה. בעולם אנחנו כוכבים, בישראל לא זכינו עדין לראות כלום מזה. למה? כי שר התחבורה לא רוצה.

ישראל מככבת לא רק בתחום התחבורה: eatwith הישראלית הפכה לשם דבר בעולם, או fiverr שהיא כיום אחת הזירות הגדולות בעולם לשיתוף שירותים. והן לא לבד. הסטארטאפים הישראלים מייצרים בולטות גם בזירה האדירה הזו.

בחודשיים האחרונים עבדנו ענבל אורפז, כתבת ההיי-טק של TheMarker ואני על בניית תוכנייה לכנס כלכלה שיתופית שיביא את כל החדשות והדיונים הכי מעניינים בתחום, ו-5 מקוראי הבלוג יוכלו לקבל כרטיס חינם. אם הכנס מעניין אתכם ואתם קשורים לנושא, כתבו לי מייל. tsoref@gmail.com .

לינק לרישום: mrkr.li/calcala2016

נתראה שם!

כלכלה שיתופית לוז 81

השמלה הכי מדוברת בעולם עוצבה על ידי מחשב – מה זה יעשה למקצועות העתיד?

גאלת האמנות השנתית של מוזיאון המטרופוליטן היא כנראה אירוע האופנה הדרמטי של השנה (או כך לפחות אומרים אלה שמבינים באופנה). אתמול התרחש שם משהו די מדהים: דוגמנית העל קארולינה קורקובה לבשה שמלה פרי עבודה משותפת של בית האופנה מרצ'סה (Marchesa) ומחשב העל ווטסון של IBM. ככה נראתה השמלה:

 

קארולינה

שיתוף הפעולה בחשיבה לעיצוב השמלה תואר על ידי בית האופנה כך: "אנחנו עיצבנו את הקווים הכללים של השמלה ואז פנינו לווסטון. הוא עבר אלפי תמונות של שמלות שהוצגו בעבר בגאלה הזו, וצמצם לנו את האפשרויות של הצבעים המועדפים על ידי הקהל. לאחר מכן הוא ניתח אלפי דגמי בדים כדי לצמצם את ההעדפה של דגם הבד ולבסוף הציע גם לשלב נורות led אמיתיות בשמלה. מעצב אנושי לא יכול היה לייצר קצב כזה של תובנות על פני סריקת כמות כזו של דאטה".

עכשיו, אין ספק שמדובר בסוג של גימיק יח"צני (שאכן קיבל המון יח"צ בעולם) וגם, אופנה, כמו אמנות כמו הרבה דברים אחרים, היא עניין של טעם אישי. יתכן שהשמלה הזו תיראה נפלאה לאחד ומזעזעת לאחר. זה שמחשב היה מעורב בעיצובה לא מבטיח שמלה אהודה.

אבל הדבר החדשני שקרה פה הוא לא התוצר הסופי. בעיני, השאלה האם מחשבי על יכולים להחליף אותנו במקצועות אנושיים הולכת ומתחדדת גם כשמדובר במקצועות שבסיסם יש אמנות, אינטואיציה ורגשות, כמו עיצוב אופנה.

האם בקרוב נוכל לזנוח את שיטות החשיבה המקובעות שלנו ולתת למכונות בעלות בינה מלאכותית לעצב במקומנו? לתכנן במקומנו? לא רק שמלות, אלא בנייני מגורים למשל, או מכוניות ומטוסים. מצב כזה פותח אפשרות לכך שאנחנו לא נהיה מוגבלים בדמיון האנושי של מעצב יחיד או אדריכל בודד.

יצירתיות  – אנחנו אוהבים לחשוב עליה כעל משהו ששמור לבני אדם. אנחנו, בני האדם, מסוגלים לגשת לפרוייקט – נניח, עיצוב כיסא. להבין את המטרה שהוא משרת (ישיבה) ומשם לצאת לכיווני עיצוב שונים. אנחנו אוהבים לחשוב שמחשבים לא יוכלו להיות יצירתיים כמונו בעיצוב כיסאות. אבל מחשב על – לאחר שמצליח להבין את המטרה הסופית – יוכל אולי להגות כיסא שמעצב אנושי לא היה מסוגל לדמיין, כי בסוף הרי כולנו שבויים במגבלות. או במילים אחרות: האם אנחנו עומדים בפתחו של עידן שבו מחשבים יוכלו לפרוץ את גבולות הדמיון האנושי ולייצר לנו מוצרים שאפילו אנחנו לא היינו מעלים על דעתנו שאפשר לייצר?

איך הצליחה אמאזון להפתיע אותי והאם אמא של קריקוך יודעת איזה כוכב הוא?

השבוע קרו לי שני דברים מגניבים במיוחד. לכאורה הם לא קשורים, אבל בפועל, יש ביניהם מכנה משותף מעניין. הראשון הוא קנייה שעשיתי ברשת: לפני מספר ימים שלח לי תימור גורדון לינק לכתבה עם הכותרת: איך לדאוג לכך שהכלב שלך לא יאבד – באמצעות הסלולרי.
"זה בול בשבילך", הוא כתב, כשהוא מתייחס לכלבה האנרגטית שלנו טולי. בכוכבית קטנה הוא הוסיף שאולי כדאי לשים אחד כזה גם על אסף, כי תכלס, הסיכוי שהיא יעלם לנו לא הרבה יותר קטן.

exhibit

בתמונה: exhibit a+b + בוב ספוג

מדובר בטרקר שיתחבר לה לקולר שיאפשר לי למצוא אותה באמצעות האפליקציה. טכנולוגית, אין כאן חדש. מעשית – זה המתקן הראשון שאני רואה שבנוי להתחבר לקולר של כלב, בעלות של 29$. מיד הזמנתי אחד, מסוקרנת לבדוק איך זה עובד ובעיקר, תוך כמה זמן הכלבה תאבד את זה/תתלוש את זה/תכרסם את זה/תרטיב את זה עד כדי אבדן כושר עבודה.
כאן פגשתי לראשונה בחיי השופינג הדיגיטלי שלי מהלך שלדעתי עוד ישפיע רבות על הקמעונות הדיגיטלית:
בשלב התשלום האתר הציע לי 3 שיטות תשלום: 1. כרטיסי אשראי. 2 פייפאל. 3 אמאזון. חזרתי למעלה לכתובת של האתר ווידאתי שאני לא נמצאת בתוך אמאזון. הייתי לגמרי מחוץ לאתר. בחרתי לשלם באמצעות אמאזון ומה שקרה אחכ היה חדש לגמרי מבחינתי: האתר שלף מתוך אמאזון את פרטי כרטיס האשראי שלי, ואישר לי תשלום. קיבלתי מייל עם שם המותג Amazon Payments .

במה זה שונה מכל פעילות שעשיתי עד היום מול אמאזון?
לא קניתי דרכה כלום: לא אצלה ולא באתר שמשווק דרכה. קניתי באתר חיצוני לגמרי, ואמאזון משמשת כאן בעסקה רק כסולקת. היא לא שולחת את המוצר. לא משווקת אותו. לא אחראית עליו. זה אומר שאמאזון כבר לא רואה את עצמה כחנות מוצרים. היא רואה עצמה כתחרות ישירה לויזה, ישראכרט ופיי פאל. היא הפכה עצמה לכרטיס אשראי.

סיפור 2 או: מי זה לעזאזל ג'קסון קריקוך והאם אמא שלו יודעת איזה כוכב יש לה בבית?

השבוע למדתי להכיר את Jackson Krecioch. (בעברית "קריקוך" נשמע כמו שם של מחלה שסבתא שלי הייתה נוהגת לאפיין ביידיש) מדובר בסוג של ג'סטין ביבר בתחילת דרכו, כשהוא רק התגלה ביוטיוב, תיכוניסט צעיר מויסקונסין. למה אני מספרת לכם עליו? כי לג'קסון יש מאות אלפי עוקבות/חברות טינאייג'יות מכל העולם, כולל רבות כאן בישראל. אבל הוא לא קיים ביוטיוב. ג'קסון קיים רק באפליקציה החדשה שמסעירה את לבבות טינאייג'ריינו: Musical.ly.
אם תחפשו אותה בגוגל תגלו שפרט ל-2 האייקונים שאתם מכירים, להורדת האפליקציה בגוגל או באפל, אמאזון היא גם חנות האפליקציות השלישית להורדה חינמית של מיוזיק.קלי. היא פתחה זירה מול שתי הענקיות גם בתחום הזה.

musical.ly
אז ככה נראה החיפוש אחר ג'קסון ביוטיוב: כמו שאפשר לראות הוא נראה די סתמי שם. רוב הלינקים מפנים למיוזיקל.לי. עם ממש מעט צפיות. תכלס, ממבט ביוטיוב הוא נראה כמו סתם עוד ילד שמקליט סרטוני וידאו וכמה מחבריו צופים בו.

Jackson Krecioch youtube

 

אבל יוטיוב, כך מסתבר, זה לא המקום שבו קורה האקשן. ככה נראה העמוד שלו במיוזיקל.לי:

Jackson Krecioch

הוא מבטיח (ומקיים) לשדר וידאו שלו מידי יום. ויש לו 328 אלף מעריצות מכל העולם, שנתנו לו כמעט 10 מיליון לייקים עד כה, ל-300 הסרטונים שהעלה.

את הסרטונים שהוא מעלה הוא מצלם לרוב כשאמא שלו מחזירה אותו ברכב מהלימודים, כשהוא יושב מאחורה באוטו, או סתם ככה בחדר כשמשעמם לו. כל העולם הזה לא קיים ולא צף בכלל ביוטיוב. הוא קורה מתחת לרדאר. (חפשו את האייקון של musical.ly בסלולרי של הטינאייג'רית הקרובה למקום מגוריכם. סביר שהוא שם).

התחלתי את הפוסט עם האמירה: "השבוע קרו לי שני דברים מגניבים במיוחד. לכאורה הם לא קשורים, אבל בפועל, יש ביניהם מכנה משותף מעניין". תזוזות ענק מתרחשות מתחת לפני השטח. אז נכון, אל חשש: ויזה או ישראכרט לא צפויות לסגור את החברה, וכוחה של יוטיוב כנראה לא יפחת משמעותית בקרוב, אבל תזוזות ענק כאלו או אחרות בהחלט בדרך.