איילה צורף | כלכלה שיתופית

צה"ל מנסה לעשות היסטוריה בתחום התחבורה הציבורית בישראל – על בסיס טכנולוגיה

2021-20-07 אין תגובות

אתמול נחתם מסמך, שבמונחים של משרד הביטחון ומשרד התחבורה יחד, הוא לא פחות מהיסטורי. כזה שאnור לעשות שינוי אמיתי בעומסים של התחבורה הציבורית, בעיקר בימי א + ה', ולהקל עליהם.

אם עד כה חיילים נסעו בתחבורה הציבורית באמצעות החוגר, בצורה עיוורת הרי שמעתה יהפוך צהל למפעיל אפליקציית תחבורה ציבורית חמישי (לצד 4 אפליקציות אזרחיות), מה שיאפשר ניהול דאטה בזמן אמת, וויסות עומסים לפי דרישות החיילים. מה זה אומר? במקומות שבהם חיילים לוחמים ייצרו עומס על תחבורה ציבורית, בימי א' וה', צה"ל יתגבר בהיסעים משלו, שאותם הוא יפעיל על בסיס הכסף שיחסך מהתשלום עבור התחבורה הציבורית.

וויסות העומסים האלה הוא יישום חלום הביג דאטה שעליו מדברים כבר שנים בתחום התחבורה, וקשה מאד ליישם. למעשה, צהל יהיה הגוף הראשון בישראל (בעולם?) שנכנס להרפתקה כזאת.

*על בסיס מה זה יקרה?*

על בסיס שתי אפליקציות: אחת מהם, מיועדת לתשלום עבור נסיעה בתחבורה ציבורית. קוראים לה zuzu והיא כאמור אפליקציה שמחליפה את הרב קו, רק הרבה יותר מקצועית ועמוקה ביכולות שלה.

השניה – שאט"ל. פועלת כבר שנה ויותר. היא זאת שעל בסיסה חיילים לוחמים בקריית ההדרכה וביחידות זרוע היבשה מזמינים היום מושב, ומקבלים – על בסיס אופטימיזציה – מסלול נסיעה עד העיר שבה הם גרים באמצעות אוטובוסים שצה"ל שוכר. חצי מיליון מושבים הוזמנו בשאט"ל בשנה החולפת.

כל חייל שמזמין מושב בשאט"ל, הוא חייל שלא עלה על אוטובוס או רכבת באותה נסיעה. זה אומר שחצי מיליון נסיעות נחסכו מהתחבורה הציבורית. וזאת רק ההתחלה.

*אז איפה האתגרים שלנו?*

1. שינוי תרבות. תרבות ארגונית היא תמיד האתגר הכי גדול, כשרוצים להטמיע טכנולוגיה חדשה. לכו תטמיעו שיטת עבודה חדשה בארגון ענק, שעובד בדיוק באותה השיטה כבר 20 שנה. ולכן, מהפכה כזאת לא תקרה ביום. גם לא בשבוע. זה יקח כמה חודשים טובים, אבל זה יקרה.

2. "קבלת החלטות על בסיס ביג דאטה". זאת סיסמא מעולה. מנהלים רבים אוהבים לצטט אותה. מעטים מצליחים גם לעשות את זה בפועל. צהל יקבל כאן הררים של דאטה. הוא צריך לדעת לנתח אותה ולקבל על פיה החלטות. קל להגיד, לא פשוט ליישם.

3. טכנולוגיה. הטכנולוגיה, בניגוד למה שנהוג לחשוב, היא אתגר, אבל הכי פחות מסובך. זאת אומרת, הוא פחות מסובך אם אתם מלווים – כמונו – ב-2 גופים סופר מקצועיים. האחד: חברת שיפט שעושה את אפליקציית שאט"ל. השני הוא יחידת שחר באגף התקשוב של צה"ל, שבנו את ZUZU. יחד הם משלימים תמונה ויוצרים מהפכה.

*איפה המזל שלנו?* המזל שלנו הוא בשדרת הפיקוד. לדבר הזה יש ראש, ויחד איתו קבוצת אנשים שיצאו לדרך לעשות מהפכה, עם רעל בעיניים. לראש קוראים תא"ל פיני בן מויאל, ראש חטיבת לוגיסטיקה של צה"ל. האיש שככל שיהיו יותר אנשים שיסבירו לו למה זה לא אפשרי, ככה הוא יצלול יותר עמוק פנימה לאתגר. ותאמינו לי, זה חתיכת אתגר. למזלו, נמצאים איתו מובילי התחום במשרד הביטחון שהחליטו שהם רוצים שהדבר הזה יצליח ועושים כל מה שצריך כדי שזה יקרה, ומולם אנשי משרד התחבורה, שהפכו לשותפים אמיתיים לדרך.

*והמזל שלי?* שיש לי ההזדמנות ללוות את צה"ל בדבר הזה. לפרוץ את הדרך. ללמוד וללמד בו זמנית. מתה על העבודה

שלי, כבר אמרתי?

בעידן קורונה, מעסיקים מחפשים תחבורה שיתופית חכמה

2021-17-01 אין תגובות

ניהלנו היום כנס ראשון מסוגו בישראל על תחבורה שיתופית חכמה בארגונים והאמת, הופתעתי ממידת ההשתתפות, ובעיקר – מכמות המשתתפים. כשיצאנו לדרך והתחלנו לבנות את הכנס, לא היה ברור כמה חברות באמת מתעניינות בנושא הזה של תחבורה שיתופית חכמה בארגונים. היום קיבלנו תשובה והיא הייתה חד משמעית. 90 איש מ-70 ארגונים וחברות מסחריות נרשמו לכנס. סמנכלי כספים, סמנכלי תפעול, מנהלי היסעים בארגונים גדולים, כולם השתתפו בכנס ונשארו איתנו עד הדקה האחרונה.

תובנות עיקריות שלי מהכנס:

1. קורונה – למרות הצורך בריחוק חברתי, צורך שגרם לגידול דרמטי בהוצאות של הארגונים בתחום ההיסעים לעובדים – האיצה את הרצון של החברות להיכנס לעולם הזה ולתת לעובדים שלהם חוויה דיגיטלית טכנולוגית בהגעה אל וממקום העבודה.

2. יש לנו חוזקות בתחום בישראל: יש מעסיקים ישראלים שהם מתקדמים הרבה יותר מעמיתיהם האירופאים בזכות המרחקים הגיאוגרפיים הקטנים שלנו, שמאפשרים לנו להטמיע טכנולוגיות תחבורה שיתופית חכמה כלפי כל העובדים. גם התחבורה הציבורית שאצלנו הי די על הפנים (ביחס לאירופה ובכלל) מאיצה את התחום של ההיסעים החכמים בארגונים.

3. יש לנו גם חולשות מול אירופה וארה"ב – בעיקר בתחום המיסוי והרגולציה. בעוד באירופה ובארה"ב המדינות מעודדות את המעסקים לבנות היסעים יעילים לעובדים שלהם, עידוד שמגיע בצורת הקלות מס, בישראל יש אפס עידוד בתחום.

4. ההחלטה האם לקפוץ למים ולעבור מתחבורה טיפשה לתחבורה חכמה בארגון, מגיעה מהמנכ"ל/ית וחברי ההנהלה. היסעים זה אירוע מאד יקר לחברה, ולמרות זאת רוב הארגונים מעדיפים בשלב זה להשאיר אותם בפורמט הוותיק והטיפש. רק במקרים שבהם יש מנכ"ל/ית שמושך קדימה, או סמנכל.ית תפעול/כספים שדוחפים לכיוון התייעלות וחיסכון, רק אז זה קורה.

5. המרוויחים העיקריים הם העובדים.

6. תודה לרמי יוסף שלימד את כולנו איך אפשר לגרום לעובדים לוותר על רכב צמוד ולצ'פר אותם במשכורת ככה שיעדיפו היסעים ארגוניים חכמים.

כאן בתמונות תוכלו לראות את הנושאים שבהם עסק הכנס, כאן תוכלו למצוא תקציר PDF של ההרצאה שלי.

קורונה מאיצה את השיתוף בארגונים ובחברות מסחריות

2020-10-08 אין תגובות

כלכלה שיתופית נעצרה בגלל קורונה. זה נכון. בעצם, זה נכון? לא ממש. למעשה, היא קיבלה תפנית חדה ובעיני מרתקת. אם לפני קורונה ראינו זינוק בשיתוף הפרטי (שיתוף רכבים, שיתוף בתים, שיתוף ארוחות וכו) אז מה שניתן לראות בימי קורונה זה זינוק בשיתוף הארגוני. כל המנגנונים שעבדו חזק בקרב הציבור הפרטי, מאיצים דרמטית בתוך הארגונים. כמה דרמטית? הנה לינק לכתבה רחבה בגלובס שעסקה בדיוק בזה

MIT – אחת האוניברסיטאות הבולטות בעולם הטכנולוגי (ובכלל) פרסמה מאמר תחת הכותרת The emerging of the Frugal economy ("עלייתה של הכלכלה החסכנית" או "עליית הכלכלה היעילה"). בגדול, מה שהם טוענים שם זה שהקורונה מאלצת ארגונים לעשות הכל יעיל יותר, טכנולוגית. אם עד עכשיו ארגונים ידעו לעשות יותר עם יותר, מעכשיו הם חייבים ללמוד לעשות יותר – עם הרבה פחות – תוך שמירה על חווית משתמש ברמה גבוהה, מבלי לפגוע בעובדים שלהם, בלקוחות שלהם ובספקים שלהם. זה נשמע קצת בלי אפשרי, אבל אנחנו רואים את ההצלחות קורות כבר כמה חודשים.

תיכף דוגמאות מישראל, אבל קודם, כמה דוגמאות ממה שקורה בעולם:

מה בישראל?

מתחמי עבודה מתחילים לחשוב כמו המתחם הפאריסאי. ברחוב הברזל ברמת החייל שבתל אביב מתקיימת התארגנות של כמה חברות שאינן קשורות אחת לשניה, להיסעי עובדים משותפים באמצעות Gett Together של חברת Gett. מתחמי עבודה נוספים בארץ מנסים אף הם להיכנס לזירה זו, לייעל את ההיסעים של העובדים למתחם, באמצעות שיתוף הסעות בין חברות שונות.

בית החולים תל השומר פרסם לפני כשבועיים מכרז ראשון מסוגו בקרב בתח החולים הגדולים, להיסעי עובדים: היסעים שיתופיים חכמים. המכרז עדין בעיצומו, טרם הוכרע אבל מה שבטוח הוא שלאחר הטמעת הטכנולוגיות להיסעים שיתופיים חכמים, בית החולים כבר לא יוכל ללכת אחורה. זאת מקפצה גדולה מידי בכדי לסגת ממנה.

ארגונים פרטיים, קטנים יותר, גם הם מסתכלים על ההוצאות שלהם בתחום היסעי העובדים ושואלים את עצמם איך אפשר לעשות יותר, בפחות, עם שיפור חווית הנסיעה של העובדים תוך שימוש בטכנולוגיה שיתופית חכמה.

גם H&M ישראל נכנסה לתחום לאחרונה. למעשה, קורונה הכניסה אותה לתחום. ביום אחד הודיעה המדינה שכל החנויות של הרשת יסגרו, בשל סגר, עד להודעה חדשה. מה עושים עם כל העובדים? מוציאים מאות לחל"ת? מפטרים אותם? החברה החליטה לפנות לחברה מקבילה מאותה קבוצה – סופרפארם – ולהציע לה לגייס אליה את מאות העובדים שכרגע נותרו מחוסרי עבודה. הם נותרו עובדי H&M ישראל, אבל עברו, מבחירה לחלוטין וכדי לשמר לעצמם מקור פרנסה ורצף תעסוקתי לעבוד בארגון אחר. זוהי כלכלה שיתופית במיטבה שמועילה לכל הגופים הנוגעים בדבר.

צה"ל, יודע מי שעוקב אחרי הבלוג, הוא פורץ דרך בתחום זה: המוביל בארץ בתחום ההיסעים השיתופיים החכמים, פרוייקט שגם בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל מגלים בו עניין. צה"ל הוא פורץ דרך גם בתחום הכלכלה המעגלית בעולם ההלבשה והציוד . פרוייקטים שאף זכו בפרסים, הבולט שבהם: פרס ההשקה המנצחת של איגוד השיווק.

כעת החל בצה"ל ובמשרד הביטחון פיילוט מרתק שמזמין את העובדים לשתף את רכביהם הפרטיים הצמודים, עם העמיתים שלהם (נטולי הרכבים הצמודים), בתמורה להטבות שמעניק הארגון לאלו המרבים לשתף את הרכב שלהם, במקום שיעמוד סתם ככה כל היום.

ויוזמה אחרונה, גלובלית, שהוקמה בימי קורונה, כדי לתת מענה להמוני המפוטרים:

ואלו הארגונים וחברות שלוקחות בה חלק:

מה הפך את צה"ל לארגון המתקדם בארץ בתחום התחבורה השיתופית החכמה?

גל ראשון של קורונה מאחורינו. גל שני בפתח. שניה לפני שמתחיל כל הטירוף מחדש, עוצרת כדי לספר על האופן המרתק שצה"ל אימץ תחבורה שיתופית חכמה בימים שבהם תחבורה ציבורית עוברת מהשבתה מלאה, לחצי השבתה, לרכבת און ואוף ובתווך יש עשרות אלפי חיילים/ות קצינים/ות ואנשי/ות קבע שצריכים להמשיך להגיע לבסיסים.
זה התחיל לפני שלושה חודשים. יום אחד אני מקבלת טלפון מפיני (אל"מ פיני בן מויאל, האחראי על הלוגיסטיקה באגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה של צה"ל) שאמר לי ככה: "עוד מעט תפסיק התחבורה הציבורית לחלוטין. אנחנו מקימים מערך תחבורה ציבורית פנימי שלנו לחיילים החיוניים, שיסיע אותם כל יום מהבית לבסיס וחזרה. מדובר בהרבה אוטובוסים שמסיעים המון אנשים כל יום".

ועכשיו הבעיה: את קווי התחבורה הציבורית כולם מכירים. אנחנו יודעים איפה עובר האוטובוס, איפה התחנה, איזה מספר קו יקח אותנו ולאן. אבל פה מדובר במצב אחר לגמרי: איך ידעו החיילים איפה עובר האוטובוס שלהם? באיזה שעות? איפה לחכות לו? באיזה שעה הם יגיעו לבסיס ובהתאם מתי לצאת מהבית? ואולי האוטובוס שלהם כבר עבר? מדובר בחיילים חיוניים אני מזכירה, שעברו חלקם לעבוד במשמרות ולכן הזמן שלהם יקר בלאו הכי והאירוע מסובך מאד.

"גיברת תחבורה חכמה שיתופית", אמר פיני, (בצה"ל – כך למדתי – אני תמיד גברת) "את יודעת להקים לנו מערך תחבורה דיגיטלית חכמה שינהל את כל זה בכל הארץ?" הוא עצר שניה ואז הוסיף בלי להתבלבל, "תוך חמישה ימים". אז לקחתי נשימה ארוכה ארוכה, כי היה לי ברור שזאת משימה פסיכית בקצב פסיכי לא פחות.

יחד עם אורלי סול דאהן, מנהלת קהילת התחבורה החכמה אקומושן, ועם אנשי הסטארטאפ שיפט לייב, הצלחנו לעשות משהו שלא נעשה קודם לכן בישראל (ואני בספק אם נעשה בקצה כזה איפהשהוא בעולם): הקמת מערכת תחבורה שיתופית חכמה, שתיקח את כל הנוסעים (עשרות אלפים) מהבית לבסיס ובחזרה. כל זה מבוסס אופטימיזציה של המסלולים והנוסעים, נקודות האיסוף וההורדה. (ואם זה לא אתגר מספיק גדול, המערכת צריכה לקחת בחשבון גם את כללי הקורונה של מותר ואסור בהעלאת נוסעים לרכבים השונים.

אחרי פחות משבוע עבודה זה היה באוויר: האפליקציה שדואגת שכל חייל ידע בדיוק מאיפה אוספים אותו, מתי, וכל זה בזמן אמת. מזכירה לכם שמדובר בהרבה מאד חיילים, המון נקודות איסוף ופיזור וכל זה מאילת ועד קריית שמונה. נכון, זה לא עבד חלק מהרגע הראשון, והיו לא מעט תקלות, אבל תוך יומיים שלושה זה יתייצב וכולם יכלו לנסוע הלוך וחזור (עם מספר חיילים קטן יחסית על כל אוטובוס כדי לשמור על בריאותם)

אז שאפו ענק לכל אנשי אט"ל בצה"ל שמוכיחים כל פעם מחדש שאפשר להכניס טכנולוגיות חדשות גם לארגוני ענק, ומצליחים לעשות את זה אפילו בימי חירום ובתפוצה כלל ארצית.

הנה כתבה על הפרוייקט הפסיכי הזה ב-ynet

והנה כתבה על הפרוייקט הזה ב-themarker

ועוד קצת תמונות:

ככה נראה מסך הבית של האפליקציה:

WhatsApp Image 2020-04-17 at 14.27.18 (3)

WhatsApp Image 2020-04-17 at 14.27.18 (2)

כך תגיעו לבית על אגם בפינלנד בקיץ וגם: על תחבורה שיתופית חכמה בארגונים

2019-16-12 אין תגובות

בקיץ הקרוב נטוס לפינלנד. נגור – ללא תשלום – במשך שבועיים בבית שיושב על אגם, בתוך יער. הכי כיפה אדומה בואכה האחים גרים (אבל בלי המכשפה והזאבים, נקווה). כמו כל חורף, כשליאור ואני מתכננים את חופשת הקיץ שלנו, אנחנו בוחרים יעד, גבי אנד דבי סטייל: פותחים מפה, מסתכלים איפה עוד לא היינו ויש אליו טיסות סבירות, וקדימה, לחפש החלפת בתים באתר home exchange.
אז הפעם היעד הנבחר היה פינלנד. שלחתי פניה לכ-70 משפחות שגרות בפינלנד הצעתי להן לעשות החלפת בתים איתנו כאן בישראל. באחד הימים אני מקבלת את התשובה הזאת:

I don't know Israel at all. We do not fly to hot countries and prefer countries with weather like here in Finland. Is Israel a hot country in the summer?

היא צירפה כמה תמונות של הבית שלהם, אחת מהן זאת התמונה הזאת: (עכשיו, בהחלט התלבטתי איך לענות לה, כי סה"כ נעים פה באוגוסט).

מזג אוויר דומה לישראל?

בסוף סגרנו החלפה של שבועיים עם משפחה מקסימה אחרת, אבל הם לא יבואו לארץ, כי כנראה שאוגוסט בישראל זה גדול על הפינים. (הם לקחו את ה-Guest Points שלנו שאיתם הם יעשו החלפת בתים בצרפת). זה האגם שצמוד לבית שלהם

וזאת המרפסת שלהם:

רוצים לקרוא עוד על שיטת ה-Guest Points באתר Home exchange? זה הלינק בשבילכם

איך הפך צה"ל לארגון פורץ דרך בתחום התחבורה השיתופית ולמה זה עוזר גם לכם?

אחד מהפרוייקטים שאני מלווה בצה"ל וסוף סוף רואה אור, אחרי כשנה של עבודה: בעוד כמה חודשים יוכלו קציני/ות צה"ל להשאיר את הרכב בחניה בקריה ולנסוע ממקום למקום (תל השומר, גלילות וכו') בשאטלים שיתופיים חכמים, שיורידו רכבים מהכביש, יחסכו דלק ויספקו חווית משתמש כזו שהם עוד לא פגשו קודם במקום העבודה שלהם. אם אתם מכירים את באבל דן, אז דומה לזה.
להטמיע גישה כזו זה קשה: לגרום לאנשים להשאיר את הרכב הצמוד שלהם בצד זה קשה. לגרום להם לתת אמון במערכת היסעים דיגיטלית שתביא אותם בזמן לדיון, בלי איחורים, זה כבר ממש אתגר.
בקיצור, אחלו לנו הצלחה כי הצלחה של צה"ל בתחום, זה אומר הורדת רכבים מהכביש וחיסכון בהוצאה צה"לית על דלק. אינטרס של כולם. כאן למטה צילום מתוך ידיעות אחרונות. אם אתם רוצים לקרוא בצורה נוחה יותר, כאן תוכלו לעשות את זה.

מתוך ידיעות אחרונות – תחבורה שיתופית חכמה בצה"ל

אם אתם רוצים לשמוע עוד על חדשנות שיתופית בצה"ל, לחצו כאן לפרק הרלוונטי בפודקאסט

מגמות וטרנדים מעולם הכלכלה השיתופית

המודל של wework גולש לעולמות חדשים כמו קמעונות אופנה ומסעדנות. נניח שאתם מעולים בעיצוב אופנה, תכשיטנות או כל אמנות אחרת, אבל פחות טובים בלוגיסטיקה, בניהול קופות, בניהול מלאי מק"טים, בגיוס אנשי מכירות והחיבור לאתרי סחר. מה לעשות שכל אלה נדרשים כדי לעשות קמעונות טובה, והאמנות לבדה לא מספיקה.
בשביל קמעונאים מהסוג הזה הוקם Anchor shops שהוא wework של הקמעונות (כך הם מגדירים את עצמם). החל מ-800 דולר בחודש לחנות הכי קטנה, ועד 1600 דולר בחודש לחנויות גדולות יותר, ואתם תעסקו רק באומנות שלכם. הם יעסקו בכל השאר. זאת מגמה שהולכת ומתפתחת ויושבת על תובנות של כלכלת גישה (חלק מכלכלה שיתופית).

גם בישראל יוזמה שיתופית בשם "בית הבד" שפתחו שתי בוגרות שנקר, שמיועד לכל אלה שאוהבים לעצב ולתפור, אבל לא מעוניינים בהקמת סטודיו, שכירת ציוד וכו'. אל בית הבד מגיעים מעצבים/ות ומוצאים שם חללי עבודה שיתופיים ובהם כל הציוד הנדרש להם: שולחנות גזירה, עמדות עבודה, בובות דיגום מקצועיות ומלא אווירה. החלל מושכר לפי שעה, בכרטיסייה או על בסיס חודשי, לפי הצורך. (לינק בתגובות)

אנחנו רואים את אותה מגמה גם בתחום המסעדנות: cloud kitchens שהוקמה על ידי אחד מייסדי אובר, אומרת ככה: אתם תבשלו/תעשו את אומנות המטבח שלכם, אנחנו נספק לכם את כל הלוגיסטיקה: תעשו שימוש במתחם המטבחים השיתופיים שלנו, אנחנו נגייס וננהל עבורכם את מערך השליחים, בקיצור כל החלק הפחות אומנותי של ניהול מסעדה (שעוסקת בשליחויות בלבד ללא ישיבה פיזית).