החלפת בתים? נסיעה עם אדם שאינך מכיר? כך בונים אמון בין זרים

אחד הנושאים הכי מסקרנים בעולם השיתוף הוא האמון. איך לעזאזל יש כאן כל כך הרבה אנשים שמוכנים לתת אמון כמעט מוחלט באנשים זרים שהם לא מכירים, אמון שהוא לפעמים הרבה יותר עמוק מאשר האמון שלהם בשכנים שלהם למשל, אנשים שהם מכירים שנים.

מדובר באנשים שמוכנים להכניס זרים לרכב הפרטי שלהם, או להיכנס עם נהג זר לרכב לנסיעה, לעיתים נסיעות ממש ארוכות. ועוד לא דיברנו על החלפות בתים (home exchange שידך מעל למיליון החלפות בתים בעולם).

מחקר שערכו חוקרים מ-NYU שפורסם אתמול, מנסה להבין מה מקורות האמון הזה. את המחקר הם ערכו על 19,000 נהגי ונוסעי חברת bla bla car. משפט וחצי על החברה הזו: היא עושה כמו-אובר בעיקר באירופה, עם הבדל אחד בולט: הנסיעות בה הן לרוב נסיעות ארוכות (של שעה ויותר) והנהגים והנוסעים מדורגים גם לפי האהבה שלהם לדבר תוך כדי הנסיעה. Bla אחד, לנוסע/נהג שרוצה שקט ו-bla bla bla לנוסע/נהגים שאוהבים לקשקש בנסיעה.

ככה נראית האפליקציה, כשחיפשתי בה נסיעה מלונדון לריימברידג' – נסיעה של כמעט שעתיים.

 

bla-bla1

ככה נראה המידע שנמסר אודות הנהג:

bla-bla

בbla-bla נותנים כמה שיותר מידע כדי לבסס אמון בין הנוסע והנהג, החל ממידע על הרכב (שלא יאסוף אתכם נהג מתחזה); מספרים לנו שהם שוחחו עם הנהג במספר שנתן ואימתו את המספר והמייל שלו; ווידאו את רמת הפעילות של עמוד הפייסבוק שלו והכי חשוב: האם סיפק את המידע האישי שהתקנון של החברה דורש. על זה מתווסף מנגנון דירוגים של מי שנסע איתו בעבר, לרבות ציונים על בטיחות הנהיגה שלו.

אז מה מסקנות המחקר שערכה NYU?

  1. 88% מהנסקרים אמרו שהם סומכים ברמה גבוהה מאד על אדם זר שיש לו פרופיל דיגיטלי רחב ופעיל, יסמכו עליו ברמה שהם סומכים על שכן או מכר קרוב.
  2. רמת האמון בין זרים מושפעת בעיקרה מממשק המשתמש של האפליקציה: ככל שהתמונה של הזר גדולה יותר, ככל שהמידע האישי עליו מובלט יותר, ככל שקל יותר להגיע מהפרופיל שלו לעמוד הפייסבוק/אינסטגרם שלו – כך רמת האמון בו תגבר.
  3. למגנון הדירוגים יש משקל משמעותי בקרב אנשים: ככל המידע על המנגון מפורט יותר (האם כל אחד יכול לדרג, או רק מי שנסע עם אותו אדם בפועל?) וככל שמנגנון הדירוג בולט יותר באתר – כך גוברת רמת האמון בין זרים באותה אפליקציה.
  4. יש קשר ישיר בין רמת האמון בין זרים בתוך האפלקציה — ובין רמת האמון שהם רוחשים למותג עצמו: ככל שהמותג / הזירה שבה הם נמצאים נחשבת אמינה יותר, הוגנת יותר, מקצועית יותר, כך רמת האמון בין זרים בתוך האפליקציה הזו תגבר.

אז אנחנו עושים לא מעט החלפות בתים עם משפחות שאנחנו לא מכירים. בפסח הקרוב נגור שבוע בבית מקסים של משפחה שגרה ממש במרכז ברלין, והם יגורו אצלנו; בקיץ לעבור לגור שבועיים בבית מקסים ליד אגם בשוודיה. בשני המקרים זה לא יעלה לי שקל, והילדים שלנו יחוו חוויה של מגורים בשכונה אירופאית מגניבה.

"איך אתם מכניסים הביתה אנשים זרים?" בין היתר הפלטפורמה שבה אני מוצאת החלפות בתים – home exchange – משקיעה המון אנרגיה וכסף בסוגיית האמון. הם לוקחים את דמי המנוי שלי, ומשקיעים אותם בבדיקה מי המשפחה בצד השני של הקו; איך עברו החלפות הבתים הקודמות שעשו; האם השאירו חלילה נזקים בבתים הקודמים שבהם התארחו? מה אומרים עליהם המארחים? המידע הזה, יחד עם שיחות סקייפ מרובות שאנחנו עושים כדי להכיר המשפחות אחת את רעותה, מייצרות אצלנו רמת אמון גבוהה מאד בצד השני.

איפה תוכלו להשיג שמלות של ורסאצ'ה וקלווין קליין ב-30 דולר בלבד?

בעוד שבועיים אגיע לועידת הקניונים השנתית באילת, להרצאה על כלכלה שיתופית בה אספר להם איך היא משנה גם את העולם שלהם. חנויות האופנה ידועות כעוגן מרכזי של קניונים, חנויות שמושכות קהל. הם בוודאי מכירים את הזליגה של התחום הזה לאינטרנט. זה לא חדש. מה כן חדש? איך משתלב שם עולם של כלכלה שיתופית.

Rent the runway (בתרגום גס לעברית: "שכרי את שמלת מסלול האופנה"? או שיש לכם רעיונות יותר טובים?) נולדה לפני כמעט 7 שנים והציעה לנשים להחליף ביניהן שמלות מעצבים. אז ניתן היה למסור לאתר שמלת מעצבים שרכשת, ובתמורה לקבל שמלה של מישהי אחרת. מאז האתר הזה צמח וגדל למימדים סופר-מרשימים.

כיום המודל שלו מבוסס על "כלכלת גישה" – שאומר: לא צריך לקנות את מה שניתן להשכיר, גם בתחומים כמו בגדי מעצבים, תחומים שבהם לא נהגנו להשכיר בעבר. או כמו שהם מגדירים את זה: "אם אפשר להשכיר ולשתף שירים בספוטיפיי וסרטים בנטפליקס, למה שלא נוכל להשכיר אופנת מעצבים? שהארון שלנו יעבור לענן"

7

 

כיום, הבגדים כמובן הם לא רק של נשים אחרות, אלא בעיקר של החברה.

"מה לגבי הגועל?" אתם שואלים? גועל (כן, נו, גועל, אין מילה אחרת) של ללבוש בגדים אחרי שלבשה אותם אשה זרה שאת לא בהכרח מכירה את הרגלי ההגיינה שלה והאם היא חובבת דיאודורנט או שמא מעדיפה להשאיר את בית השחי נטורל? אז לפני חודש הפכה Rent the Runway לחברה שמחזיקה את מתחם הניקוי היבש הגדול בארה"ב, בגודל של כ-15 אלף מטר מרובע.

לפני שאתם גוללים כאן למטה כדי לראות את התמונות של השמלות המגניבות והסופר זולות (ביחס לעלויות בגדי מעצבים, כן?) שמצאתי לכן שם, קבלו כמה עובדות על החברה הזו:

  • היא נולדה לפני 7 שנים, על ידי ג'ניפר היימן וג'ניפר פליז, שתיהן פאשניסטיות בנפשן, שהכירו כסטודנטיות בהארווארד.
  • המכנה המשותף שלהן דאז: ההתמודדות עם הקושי הכלכלי של קניית בגדי מעצבים עם חשבון בנק של סטודנטית.
  • יש לה מעל ל-6 מיליון לקוחות משלמות, כולן אמריקאיות (לא עושה משלוחים מחוץ לארה"ב לצערנו)
  • מעל ל-500 עובדים, יותר מ-100 אלף פריטי מעצבים, של כ-400 מעצבים.
  • לפני שנתיים שווי החברה עמד על  600 מיליון דולר.
  • הערכות הן שהחברה תסיים את 2016 עם הכנסות של 100 מיליון דולר

כמה זה יעלן לכן? *אם הייתן אמריקאיות ): דמי מנוי חודשיים בגובה 65$ יאפשר לכן לשכור פריט אחד מידי חודש ל-4 ימי שכירות. התשלום כולל ביטוח בגובה 5$ על השמלה, וכולל דמי משלוח הלוך חזור ועלות הניקוי היבש.

או שכירות חד פעמית השמלה הכי זולה להשכרה חד פעמית – 30 דולר, הכי יקרה – 600 דולר (כאן למטה בתמונות) – היום במחיר מבצע של 330 דולר בלבד :)

ה"משחק" הכי חמוד שמצאתי באתר (פעיל למנויות בלבד): תני לנו ציונים של הבגדים האחרונים ששכרת מאיתנו, שלחי לנו תמונות שלך לובשת אותן, והמחשב שלנו ינתח את התמונות ואת הפידבק שלך ויחליט עבורך  מה הכי מתאים לך.  נשלח לך "שמלה בהפתעה": שמלה שאנחנו נבחר עבורך, בהפתעה – על בסיס ההמלצות של המחשב.

ועכשיו לעסק. אלה השמלות הכי מגניבות שמצאתי שם:

ורסאצ'ה, 30$ להשכרה בודדת (שווי מקורי, 995$)

1

 

קלווין קליין, 40$ להשכרה. שווי מקורי 3800 דולר.

3

 

 

וורה וואנג, 120 דולר להשכרה, שווי מקורי 2400 דולר.

2

4

 

והשמלה הכי יקרה באתר, של מעצב שאני לא שמעתי את שמו מעולם (אבל תכלס אני לא באמת מכירה אף אחד בתחום הזה :): עכשיו במבצע! 330 דולר במקום 600 דולר.

5

להפוך את הטיול המשפחתי הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי

איך תוכלו לחסוך 2000 שקל ביום בטיול בארה"ב ולגור בוילה יפייפיה? באמצעות שיתוף והחלפה, הטרנד החם בעולם התיירות. החלפת בתים ורכבים זה רק ההתחלה. האמריקאים, האירופאים וגם הישראלים מבינים שהנופש הבא שלהם לא חייב לכלול חדר בבית מלון או רכב שכור. כעת שואלות את עצמן גם החברות הגדולות בעולם כיצד הן יכולות להשתלב בעולם של כלכלה שיתופית.

כאן למטה, הסיפור + טיפים. אבל שניה לפני זה, שיווק קל: רואים את הבתים האלה, כאן בתמונות? בכל אלה קיבלנו הצעה לבוא להתארח. לגמרי בחינם. כן כן, אנשים סופר נחמדים מציעים לנו את הבית שלהם לחופשה קצרה. איך כל זה קורה? מה קשורה הכלבה והכלוב ואיך לעזאזל נכנסת פנימה גם הופעה של שמיניית ווקאל המדהימים? ובעיקר – איך זה יכול לקרות גם לכם. על כל זה תוכלו לשמוע בהרצאה שלי, ביום שלישי הקרוב בערב, בטוקהאוס (נמל תל אביב)
מבטיחה טיפים שיהפכו את הטיול הבא שלכם לחוויה אחרת לגמרי. לא רק חילופי בתים (שמאפשרים לכם לגור בשכונה כיפית, בבית פרטי, לא צפוף כמו בחדר במלון) ועוד יותר: מבטיחה לספק חומר למחשבה על המהפכה הכלכלית הענקית שעומדת בפתח. אה, וגם יהיה מצחיק. עלי.
כל הדיטיילס, כאן בלינק.

אז הנה התמונות מתוך ההרצאה ואחריהן, הטיפים:

1

 

2

 

3

 

טיפים: החלפת בתים – כך תעשו את זה נכון

  1. מצאו בפייסבוק קבוצה סגורה של ישראלים המתגוררים בעיר שאליה אתם מתכננים לנסוע ובקשו להצטרף לקבוצה
  2. פרסמו בה סטטוס המבקש בית להחלפה: ספרו מי אתם, באילו תאריכים אתם מתכננים להגיע.
  3. ערכו שיחות עם הפונים אליכם ובררו: האם התאריכים תואמים, כמה חדרים יש בביתם, האם יש מתקנים ייחודיים הדרושים לכם (מיטת תינוק, כיסא לפעוט לרכב וכו')
  4. קבעו "בליינד דייט" בסקייפ – עברו יחד על החדרים, המטבח וכו'.
  5. הכירו אחד את השני: ספרו מי אתם, מה אתם עושים למחייתכם, הפכו לחברים בפייסבוק – כך תוכלו ללמוד על המשפחה ולחפש חברים משותפים. זה יכניס יותר אמון ל"עסקה" שלכם.
  6. סכמו האם ההחלפה כוללת גם רכבים – ואם כן דאגו שהביטוח יכסה הדדית
  7. חתמו על חוזה שמציג את ההסכמות ביניכם, לרבות אחריות לשמירה על הבית, הרכב, מימון עלויות מחייה, תיקון תאונות וכו'.
  8. השאירו שם וטלפון של איש קשר מקומי לסיוע לאורחים בעת החלפת הבתים.
  9. סכמו השארת/קבלת מקרר מוכן לאירוח ליום הראשון (חלב, גבינה, ביצים, שתיה קלה) כדי להימנע מקניות אחרי טיסה ארוכה.
  10. השאירו/קבלו עצות וטיפים להיכרות עם השכונה: היכן מומלץ לערוך קניות, היכן לבלות עם הילדים, מהם הימים שבהם מותר להוציא אשפה לרחוב וכו'.

בהצלחה!

 

התחבורה השיתופית בדרכה לישראל – בזכות הסכסוך בין נתניהו לכ"ץ

אין בישראל תחבורה שיתופית, כזו שמאפשרת לכל אחד כמעט להסיע אנשים אחרים תמורת תשלום. זה מצב ידוע ועגום. למה אין? כי התקנות של משרד התחבורה לא מאפשרות לאנשים פרטיים להסיע נוסעים תמורת תשלום. למי מותר להסיע? לבעלי רישיון מיוחד, רישיון מוניות.

כבר מעל לשנה שכמה סטארטאפים בולטים בישראל מוכנים להתחיל בתפעול נסיעות שיתופיות בכל הארץ. Moovit למשל, שנמצאת במאות אלפי טלפונים סלולריים בישראל כאפליקציית האוטובוסים החזקה בארץ, כבר מוכנה מזה זמן להציע לנהגים פרטיים לקחת נוסעים תמורת תשלום. מי עוד מוכנה? Waze, עם שירות ה-waze rider  שלה גם היא ערוכה לשדך בין נהגים ונוסעים.

גם החברה החזקה ביותר בעולם בתחום – אובר – רק מחכה שמשרד התחבורה יסיר את האיסור על פעילותה בישראל, והיא תוכל לייבא לכאן את כל מה שלמדה ביותר מ-400 הערים בעולם שבהן היא פעילה בשיתוף נסיעות.

היום הודיעה פתאום מוביט שהיא מסיימת את תקופת הניסוי שלה, ופותחת את שירותי ההסעה השיתופית שלה בכל הארץ. היא כמובן הקפידה להדגיש שלא מדובר ב"נסיעה תמורת תשלום" אלא ב"נסיעה תמורת השתתפות בעלויות הנסיעה". מה ההבדל, אתם שואלים? אין הבדל. זה עניין משפטי גרידא. בשני המקרים בסוף הנסיעה כסף עובר ידיים. ההבדל הוא בעיקר בגובה הסכום שהחברות מעזות לגבות מהנוסעים ולשלם לנהגים בתקופת "הניסוי" לעומת הפעלה שגרתית. כיום נגבים סכומים קטנים 7-15 שקל לנסיעה. הן חוששות שאם ירימו ראש יותר מידי, משרד התחבורה יתעורר.

אז מוביט מנהלת כזה ניסוי כבר כמה חודשים ועכשיו הודיעה שהניסוי הסתיים והשירות הושק. גם ווייז מנהלת כזה ניסוי כבר מעל לשנה, בשקט, בקטן, בסכומים קטנים. אובר לעומתן לא החלה ב"ניסוי". היא מחכה לאות ופשוט תתחיל להפעיל כאן את השירות.

האות, כפי הנראה, קרוב מתמיד. בינואר האחרון צף על פני השטח לראשונה הסכסוך בין נתניהו לשר התחבורה כ"ץ, סביב נושא התחבורה השיתופית. נתניהו, שנפגש עם מנכל אובר העולמית טראוויס קלאניק, בדאבוס חזר לארץ לאחר שהשתכנע שפתיחת השוק הישראלי לתחבורה שיתופית זה מעשה נכון. הוא קיווה ככל הנראה לרכב על הטיקט של הורדת יוקר המחייה (הנה בזכותי יש לכם נסיעות זולות יותר ואני מייצר אפשרות לרבים להשלים הכנסה מהסעות) . בחזרתו לארץ הוא נתקל בהצהרה של כ"ץ: "לא תהיה תחבורה שיתופית בישראל!" למה? כי זה פוגע בנהגי המוניות, אנשי שלומו של כ"ץ.

המלחמה הזו חורחרה בשקט ומתחת לפני השטח על ידי לוביסטים משני הצדדים (נהגי המוניות מול אובר, ווייז/גוגל ואחרות), עד השבוע. פתאום, על רקע המגה-סכסוך בין נתניהו לכ"ץ בשל עבודות הרכבת בשבת והאפשרות הריאלית שכ"ץ יסיים בקרוב את תפקידו כשר התחבורה, החלו חברות התחבורה השיתופית להרים את ראשן. האיום שעצר את התחום, ההכרזות של השר כ"ץ נגד התחבורה השיתופית, נמוגים. החוק אגב, לא השתנה, אבל תחבורה שיתופית מתקרבת לכאן בצעדי ענק כך זה נראה, כי המכשול הכי גדול שלה, בדרכו החוצה.

בתמונה: השר כ"ץ וחברים בפוסט של ועד נהגי המוניות. (כי טוב שיש מי שדואג לאינטרס הציבורי). *התמונה עלתה לפני כמה שבועות. היום השר כ"ץ פחות מחוייך.

image001

כל מה שלא מספרים לכם על טיול עם ילדים או: מה מסתתר מאחורי האינסטוש

אני רוצה להפר רגע את האידיליה הנפלאה של תמונות הטיולים המשפחתיות המחוייכות שאתם רואים בפייס ובאינסטוש בשבועות האחרונים. חזרנו לפני כמה ימים מ-10 ימים באנגליה רבתי (טיפל'ה לונדון, בעיקר כפרי נופש ביערות, קצת קיימברידג'). בגדול, היה סבבה לגמרי. אבל אם נרד לרזולוציות, היו נקודות בזמן שהיינו מוכנים ליאור ואני לעזוב אותם באמצע היער ולברוח, מתוך תקווה שאנחנו נצליח לרוץ יותר מהר מהם.

כאן למטה תמונות הרמוניות של משפחה מחייכת מאושרת, עם נופים עוצרי נשימה. קבלו את מה שקרה בין לבין: (במחזוריות, בתנודות קבועות בין בן ה-5, בן ה-8 ובת ה-13)

  1. "אני עכשיו עם האייפד!" הידוע גם בשמו: "אני תפסתי קודם!": הטיול היה כרוך בלא מעט נסיעות. מדובר בנהיגה הפוכה לכל האינסטינקטים של נהג ותיק, מה שהצריך ריכוז ברמה מאד גבוהה בעיקר בשלב הפניות והכניסה לכיכרות. לצורך כך ביקשנו שקט יחסית באוטו בשלבים מסויימים של הנהיגה. את השקט השגנו באמצעים דיגיטליים. רק מה, אייפד יש אחד וילדים – שלושה. מה שהביא למריבה רפפטטיבית, שנגמרה לרוב, בכיפכוף הדדי, דחיפות, או צביטות ברוחב לב. התוצאה הסופית: הילד שמכפכף הכי טוב, לרוב כבש את האייפד. כי ככה זה בטבע, החזק מנצח. (כשלאמא נמאס להתערב)
  2. "ילדים, תראו איזה נוף יפייפיה!". ניסיון נואש של אמא לגרום להם להרים עיניים מהמסך בזמן הנסיעה. בפעם הראשונה שקראתי בהתלהבות הם כולם הרימו ראש מהר. בפעם השניה גם התלהבו. בפעם העשירית בערך כבר הנהנו מתוך המסך. בפעם ה-20 זה כבר היה מלמול של "הבנו. כנסיה. מהמם".
  3. "יש לי פיפי". אבל עשית לפני חצי שעה?! כמה פיפי יש לך!??! "דחוף. תיכף בורח לי. תעצרו מהר!".
  4. "חם לי/לא רוצה ללבוש קפוצ'ון". אבל 14 מעלות בחוץ וקרררר! אז מה? לי חם. עכשיו אוגוסט. אבל אוגוסט באנגליה זה חודש קר. בעיקר בערב. אתה תהיה חולה. אמא די! חם לי! (שיחה שחזרה על עצמה אחת ליום, בממוצע. בעיקר בערב)
  5. "אמא, תקני לי". תקני לי גלידה. תקני לי שוקולד. תקני לי מחזיק מפתחות ביג בן. תקני לי את החולצה הזו. מיותר לציין שעמדנו בגבורה ברוב הבקשות (טוב נו, לא ברוב. אבל בחצי לפחות)

עד כאן הקיטורים. חוצמיזה היה באמת כיף. הם ילדים מתוקים אש (כפרה עליהם, כשהם לא רבים או צריכים פיפי). נראה לי שנשאיר אותם (:

קבלו תמונות:

אבל לא קר לי! אני לא רוצה קפוצ'ון!
IMG-20160823-WA0030

ילדים, תראו איזה כנסיה מהממת!

IMG-20160823-WA0031

בשוך הקרבות:

20160819_141029

אבל היו גם המון רגעים כאלה:

IMG-20160816-WA0008
IMG-20160821-WA0029

 

 

IMG-20160818-WA0028

 

IMG-20160816-WA0037

 

 

IMG-20160817-WA0006