קורונה מאיצה את השיתוף בארגונים ובחברות מסחריות

כלכלה שיתופית נעצרה בגלל קורונה. זה נכון. בעצם, זה נכון? לא ממש. למעשה, היא קיבלה תפנית חדה ובעיני מרתקת. אם לפני קורונה ראינו זינוק בשיתוף הפרטי (שיתוף רכבים, שיתוף בתים, שיתוף ארוחות וכו) אז מה שניתן לראות בימי קורונה זה זינוק בשיתוף הארגוני. כל המנגנונים שעבדו חזק בקרב הציבור הפרטי, מאיצים דרמטית בתוך הארגונים. כמה דרמטית? הנה לינק לכתבה רחבה בגלובס שעסקה בדיוק בזה

MIT – אחת האוניברסיטאות הבולטות בעולם הטכנולוגי (ובכלל) פרסמה מאמר תחת הכותרת The emerging of the Frugal economy ("עלייתה של הכלכלה החסכנית" או "עליית הכלכלה היעילה"). בגדול, מה שהם טוענים שם זה שהקורונה מאלצת ארגונים לעשות הכל יעיל יותר, טכנולוגית. אם עד עכשיו ארגונים ידעו לעשות יותר עם יותר, מעכשיו הם חייבים ללמוד לעשות יותר – עם הרבה פחות – תוך שמירה על חווית משתמש ברמה גבוהה, מבלי לפגוע בעובדים שלהם, בלקוחות שלהם ובספקים שלהם. זה נשמע קצת בלי אפשרי, אבל אנחנו רואים את ההצלחות קורות כבר כמה חודשים.

תיכף דוגמאות מישראל, אבל קודם, כמה דוגמאות ממה שקורה בעולם:
Werflink
EM3

Deux Rivesמה בישראל?

מתחמי עבודה מתחילים לחשוב כמו המתחם הפאריסאי. ברחוב הברזל ברמת החייל שבתל אביב מתקיימת התארגנות של כמה חברות שאינן קשורות אחת לשניה, להיסעי עובדים משותפים באמצעות Gett Together של חברת Gett. מתחמי עבודה נוספים בארץ מנסים אף הם להיכנס לזירה זו, לייעל את ההיסעים של העובדים למתחם, באמצעות שיתוף הסעות בין חברות שונות.

בית החולים תל השומר פרסם לפני כשבועיים מכרז ראשון מסוגו בקרב בתח החולים הגדולים, להיסעי עובדים: היסעים שיתופיים חכמים. המכרז עדין בעיצומו, טרם הוכרע אבל מה שבטוח הוא שלאחר הטמעת הטכנולוגיות להיסעים שיתופיים חכמים, בית החולים כבר לא יוכל ללכת אחורה. זאת מקפצה גדולה מידי בכדי לסגת ממנה.

ארגונים פרטיים, קטנים יותר, גם הם מסתכלים על ההוצאות שלהם בתחום היסעי העובדים ושואלים את עצמם איך אפשר לעשות יותר, בפחות, עם שיפור חווית הנסיעה של העובדים תוך שימוש בטכנולוגיה שיתופית חכמה.

גם H&M ישראל נכנסה לתחום לאחרונה. למעשה, קורונה הכניסה אותה לתחום. ביום אחד הודיעה המדינה שכל החנויות של הרשת יסגרו, בשל סגר, עד להודעה חדשה. מה עושים עם כל העובדים? מוציאים מאות לחל"ת? מפטרים אותם? החברה החליטה לפנות לחברה מקבילה מאותה קבוצה – סופרפארם – ולהציע לה לגייס אליה את מאות העובדים שכרגע נותרו מחוסרי עבודה. הם נותרו עובדי H&M ישראל, אבל עברו, מבחירה לחלוטין וכדי לשמר לעצמם מקור פרנסה ורצף תעסוקתי לעבוד בארגון אחר. זוהי כלכלה שיתופית במיטבה שמועילה לכל הגופים הנוגעים בדבר.

צה"ל, יודע מי שעוקב אחרי הבלוג, הוא פורץ דרך בתחום זה: המוביל בארץ בתחום ההיסעים השיתופיים החכמים, פרוייקט שגם בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל מגלים בו עניין. צה"ל הוא פורץ דרך גם בתחום הכלכלה המעגלית בעולם ההלבשה והציוד . פרוייקטים שאף זכו בפרסים, הבולט שבהם: פרס ההשקה המנצחת של איגוד השיווק.

כעת החל בצה"ל ובמשרד הביטחון פיילוט מרתק שמזמין את העובדים לשתף את רכביהם הפרטיים הצמודים, עם העמיתים שלהם (נטולי הרכבים הצמודים), בתמורה להטבות שמעניק הארגון לאלו המרבים לשתף את הרכב שלהם, במקום שיעמוד סתם ככה כל היום.

ויוזמה אחרונה, גלובלית, שהוקמה בימי קורונה, כדי לתת מענה להמוני המפוטרים:

יוזמה

ואלו הארגונים וחברות שלוקחות בה חלק:

משתתפות

 

מה הפך את צה"ל לארגון המתקדם בארץ בתחום התחבורה השיתופית החכמה?

גל ראשון של קורונה מאחורינו. גל שני בפתח. שניה לפני שמתחיל כל הטירוף מחדש, עוצרת כדי לספר על האופן המרתק שצה"ל אימץ תחבורה שיתופית חכמה בימים שבהם תחבורה ציבורית עוברת מהשבתה מלאה, לחצי השבתה, לרכבת און ואוף ובתווך יש עשרות אלפי חיילים/ות קצינים/ות ואנשי/ות קבע שצריכים להמשיך להגיע לבסיסים.
זה התחיל לפני שלושה חודשים. יום אחד אני מקבלת טלפון מפיני (אל"מ פיני בן מויאל, האחראי על הלוגיסטיקה באגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה של צה"ל) שאמר לי ככה: "עוד מעט תפסיק התחבורה הציבורית לחלוטין. אנחנו מקימים מערך תחבורה ציבורית פנימי שלנו לחיילים החיוניים, שיסיע אותם כל יום מהבית לבסיס וחזרה. מדובר בהרבה אוטובוסים שמסיעים המון אנשים כל יום".
ועכשיו הבעיה: את קווי התחבורה הציבורית כולם מכירים. אנחנו יודעים איפה עובר האוטובוס, איפה התחנה, איזה מספר קו יקח אותנו ולאן. אבל פה מדובר במצב אחר לגמרי: איך ידעו החיילים איפה עובר האוטובוס שלהם? באיזה שעות? איפה לחכות לו? באיזה שעה הם יגיעו לבסיס ובהתאם מתי לצאת מהבית? ואולי האוטובוס שלהם כבר עבר? מדובר בחיילים חיוניים אני מזכירה, שעברו חלקם לעבוד במשמרות ולכן הזמן שלהם יקר בלאו הכי והאירוע מסובך מאד.

"גיברת תחבורה חכמה שיתופית", אמר פיני, (בצה"ל – כך למדתי – אני תמיד גברת) "את יודעת להקים לנו מערך תחבורה דיגיטלית חכמה שינהל את כל זה בכל הארץ?" הוא עצר שניה ואז הוסיף בלי להתבלבל, "תוך חמישה ימים". אז לקחתי נשימה ארוכה ארוכה, כי היה לי ברור שזאת משימה פסיכית בקצב פסיכי לא פחות.

יחד עם אורלי סול דאהן, מנהלת קהילת התחבורה החכמה אקומושן, ועם אנשי הסטארטאפ שיפט לייב, הצלחנו לעשות משהו שלא נעשה קודם לכן בישראל (ואני בספק אם נעשה בקצה כזה איפהשהוא בעולם): הקמת מערכת תחבורה שיתופית חכמה, שתיקח את כל הנוסעים (עשרות אלפים) מהבית לבסיס ובחזרה. כל זה מבוסס אופטימיזציה של המסלולים והנוסעים, נקודות האיסוף וההורדה. (ואם זה לא אתגר מספיק גדול, המערכת צריכה לקחת בחשבון גם את כללי הקורונה של מותר ואסור בהעלאת נוסעים לרכבים השונים.
אחרי פחות משבוע עבודה זה היה באוויר: האפליקציה שדואגת שכל חייל ידע בדיוק מאיפה אוספים אותו, מתי, וכל זה בזמן אמת. מזכירה לכם שמדובר בהרבה מאד חיילים, המון נקודות איסוף ופיזור וכל זה מאילת ועד קריית שמונה.  נכון, זה לא עבד חלק מהרגע הראשון, והיו לא מעט תקלות, אבל תוך יומיים שלושה זה יתייצב וכולם יכלו לנסוע הלוך וחזור (עם מספר חיילים קטן יחסית על כל אוטובוס כדי לשמור על בריאותם)
אז שאפו ענק לכל אנשי אט"ל בצה"ל שמוכיחים כל פעם מחדש שאפשר להכניס טכנולוגיות חדשות גם לארגוני ענק, ומצליחים לעשות את זה אפילו בימי חירום ובתפוצה כלל ארצית.
ועוד קצת תמונות:
ככה נראה מסך הבית של האפליקציה:
שאטל תחבורה שיתופית חכמה בצה"ל
שאט"ל אפליקציה לתחבורה שיתופית חכמה
WhatsApp Image 2020-04-17 at 14.27.18 (3) WhatsApp Image 2020-04-17 at 14.27.18 (2)

כך תגיעו לבית על אגם בפינלנד בקיץ וגם: על תחבורה שיתופית חכמה בארגונים

בקיץ הקרוב נטוס לפינלנד. נגור – ללא תשלום – במשך שבועיים בבית שיושב על אגם, בתוך יער. הכי כיפה אדומה בואכה האחים גרים (אבל בלי המכשפה והזאבים, נקווה). כמו כל חורף, כשליאור ואני מתכננים את חופשת הקיץ שלנו, אנחנו בוחרים יעד, גבי אנד דבי סטייל: פותחים מפה, מסתכלים איפה עוד לא היינו ויש אליו טיסות סבירות, וקדימה, לחפש החלפת בתים באתר home exchange.
אז הפעם היעד הנבחר היה פינלנד. שלחתי פניה לכ-70 משפחות שגרות בפינלנד הצעתי להן לעשות החלפת בתים איתנו כאן בישראל. באחד הימים אני מקבלת את התשובה הזאת:

I don't know Israel at all. We do not fly to hot countries and prefer countries with weather like here in Finland. Is Israel a hot country in the summer?

היא צירפה כמה תמונות של הבית שלהם, אחת מהן זאת התמונה הזאת: (עכשיו, בהחלט התלבטתי איך לענות לה, כי סה"כ נעים פה באוגוסט).

מזג אוויר דומה לישראל?

מזג אוויר דומה לישראל?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בסוף סגרנו החלפה של שבועיים עם משפחה מקסימה אחרת, אבל הם לא יבואו לארץ, כי כנראה שאוגוסט בישראל זה גדול על הפינים. (הם לקחו את ה-Guest Points שלנו שאיתם הם יעשו החלפת בתים בצרפת). זה האגם שצמוד לבית שלהם

77

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וזאת המרפסת שלהם:

88

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רוצים לקרוא עוד על שיטת ה-Guest Points באתר Home exchange?  זה הלינק בשבילכם 

איך הפך צה"ל לארגון פורץ דרך בתחום התחבורה השיתופית ולמה זה עוזר גם לכם?

אחד מהפרוייקטים שאני מלווה בצה"ל וסוף סוף רואה אור, אחרי כשנה של עבודה: בעוד כמה חודשים יוכלו קציני/ות צה"ל להשאיר את הרכב בחניה בקריה ולנסוע ממקום למקום (תל השומר, גלילות וכו') בשאטלים שיתופיים חכמים, שיורידו רכבים מהכביש, יחסכו דלק ויספקו חווית משתמש כזו שהם עוד לא פגשו קודם במקום העבודה שלהם. אם אתם מכירים את באבל דן, אז דומה לזה.
להטמיע גישה כזו זה קשה: לגרום לאנשים להשאיר את הרכב הצמוד שלהם בצד זה קשה. לגרום להם לתת אמון במערכת היסעים דיגיטלית שתביא אותם בזמן לדיון, בלי איחורים, זה כבר ממש אתגר.
בקיצור, אחלו לנו הצלחה כי הצלחה של צה"ל בתחום, זה אומר הורדת רכבים מהכביש וחיסכון בהוצאה צה"לית על דלק. אינטרס של כולם. כאן למטה צילום מתוך ידיעות אחרונות. אם אתם רוצים לקרוא בצורה נוחה יותר, כאן תוכלו לעשות את זה.

 

מתוך ידיעות אחרונות - תחבורה שיתופית חכמה בצה"ל

מתוך ידיעות אחרונות – תחבורה שיתופית חכמה בצה"ל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אם אתם רוצים לשמוע עוד על חדשנות שיתופית בצה"ל, לחצו כאן לפרק הרלוונטי בפודקאסט

מגמות וטרנדים מעולם הכלכלה השיתופית

המודל של wework גולש לעולמות חדשים כמו קמעונות אופנה ומסעדנות. נניח שאתם מעולים בעיצוב אופנה, תכשיטנות או כל אמנות אחרת, אבל פחות טובים בלוגיסטיקה, בניהול קופות, בניהול מלאי מק"טים, בגיוס אנשי מכירות והחיבור לאתרי סחר. מה לעשות שכל אלה נדרשים כדי לעשות קמעונות טובה, והאמנות לבדה לא מספיקה.
בשביל קמעונאים מהסוג הזה הוקם Anchor shops שהוא wework של הקמעונות (כך הם מגדירים את עצמם). החל מ-800 דולר בחודש לחנות הכי קטנה, ועד 1600 דולר בחודש לחנויות גדולות יותר, ואתם תעסקו רק באומנות שלכם. הם יעסקו בכל השאר. זאת מגמה שהולכת ומתפתחת ויושבת על תובנות של כלכלת גישה (חלק מכלכלה שיתופית).

גם בישראל יוזמה שיתופית בשם "בית הבד" שפתחו שתי בוגרות שנקר, שמיועד לכל אלה שאוהבים לעצב ולתפור, אבל לא מעוניינים בהקמת סטודיו, שכירת ציוד וכו'. אל בית הבד מגיעים מעצבים/ות ומוצאים שם חללי עבודה שיתופיים ובהם כל הציוד הנדרש להם: שולחנות גזירה, עמדות עבודה, בובות דיגום מקצועיות ומלא אווירה. החלל מושכר לפי שעה, בכרטיסייה או על בסיס חודשי, לפי הצורך. (לינק בתגובות)

אנחנו רואים את אותה מגמה גם בתחום המסעדנות: cloud kitchens שהוקמה על ידי אחד מייסדי אובר, אומרת ככה: אתם תבשלו/תעשו את אומנות המטבח שלכם, אנחנו נספק לכם את כל הלוגיסטיקה: תעשו שימוש במתחם המטבחים השיתופיים שלנו, אנחנו נגייס וננהל עבורכם את מערך השליחים, בקיצור כל החלק הפחות אומנותי של ניהול מסעדה (שעוסקת בשליחויות בלבד ללא ישיבה פיזית).

99

 

מה למדתי מהשקות של שתי יוזמות כלכלה שיתופית גדולות בצה"ל?

לפני שבועיים העלנו לאוויר את WeShare – אפליקציית שיתוף ראשונה מסוגה בארגונים בישראל (בעולם?): זירה המאפשרת שיתוף ציוד, משרדים, מזון, הובלות וכו' בין היחידות השונות בפיקוד צפון, שבו מתנהל הפיילוט. השיתוף קורה באפליקציה שבה אנשי/נשות לוגיסטיקה יכולים להציע ולקבל משאבים מיחידות סמוכות. זה, במטרה לייעל עבורם את העבודה השוטפת ולחסוך כסף מרכש מיותר ("למה אני צריך לקנות מקדחה חדשה לבסיס אם לידי יש בסיס שיש לו 3 מקדחות?").

אלה 5 האתגרים העיקריים שעמדו בפנינו: 
1. איך לגרום לאנשים שלא מורגלים בשיתוף – לשתף?
2. איך לייצר אמון בין אנשים זרים שעובדים באותו ארגון?
3. להשתמש בציוד של אדם/יחידה אחרת זה סבבה, אבל למה שאתן את הציוד למישהו?
4. איך דואגים לכך שהציוד שאתן לאחרים יחזור אלי תקין ומה קורה אם לא?
5. איך פותרים סוגיות פרטיות/בטחון מידע?

את הרוב הצלחנו לפתור, חלק עדין בגדר סימני שאלה, שאותם נוכל לפענח רק אחרי הפיילוט.
זאת הפעם הראשונה בישראל שארגון גדול עושה פרוייקט כזה. אז הנה מה שלמדתי ממנו: WhatsApp Image 2019-05-11 at 12.02.51

1. הרעיונות הטובים כמעט תמיד מגיעים מלמטה, לא מהבכירים. גדולתם של הבכירים היא היכולת לזהות את הרעיונות הללו ולדחוף ליישום שלהם. למזלנו היו מספיק כאלה בצבא ובזכותם WeShare באוויר.

2.מילניאלס. מה לא כתבו על הדור הזה? שהם מפונקים, שהם לא רוצים לעבוד קשה. שהם אופורטוניסטים וקומבינטורים. שנה וחצי שאני מלווה אותם בפרוייקט הזה ומה אני אגיד לכם, אני מתעלפת מחדות המחשבה והיצירתיות. מסבירים להם למה לא, הם מתעקשים להסביר למה כן. הם נחושים להביא שינוי ובעיקר – להכניס כמה שיותר יוזמות שיתוף בארגון שבו הם עובדים. הם מביאים איתם את ההרגל לשתף מחיי היום-יום, ומתעקשים לשלב אותו גם במערכות מבוגרות, מורכבות ולעיתים בעלות חשיבה מיושנת – כמו הצבא. הדבר הזה תקף גם לבנקים שאיתם אני עובדת, רשויות מקומיות, חברות פארמה, למעשה, כמעט לכל הארגונים הגדולים שפגשתי.

3. שיתוף (או כלכלה שיתופית בשמו הרשמי) לא נסמך על טכנולוגיה. נכון, בהרבה מקרים מעורבת בתהליך טכנולוגיה (במקרה הזה, אפליקציה לאיתור מיקום, ויצירת התאמות לשיתוף), אבל היא החלק השולי בכל התהליך. שיתוף זה תרבות. תרבות בין אנשים, תרבות ארגונית. שיתוף זה פתיחות מחשבתית. זה היכולת לשחרר את הבעלות על מה ששלך ולתת למישהו אחר. זה יכול להיות משרד פנוי, מקדחה, נסיעה ברכב או אפילו ידע. גם ידע בתוך ארגון שווה הרבה, וגם אותו אפשר וצריך לשתף. זה לא קל אבל כשזה קורה, זה קסם וזה מרגש!

 

השקה שניה: חנות מדים יד שניה בצה"ל

רוצים ללבוש את המדים של הרמטכ"ל?", ככה התחיל הקמפיין הפנים צבאי שעשינו ל"רטרו בקבע", החנות החדשה למדים יד שניה, שיצאה לדרך לפני כשבועיים.

היא נולדה כרעיון בסדנת כלכלה שיתופית שהעברתי במרכז הציוד של צה"ל לפני שנה, בה עלתה השאלה הבאה: מה עושים אנשי הקבע עם המדים שהם קנו, אחרי שהם פורשים מהצבא? (מדי א', הבגדים שהם הולכים איתם כל יום לעבודה)

שניה רקע ואז נמשיך: אנשי הקבע מקבלים נקודות לקנות מדים ומוגבלים בכמות הקניה. מה עושה איש קבע שקנה עשרות (מאות?) פריטי לבוש במהלך השירות שלו, כשהוא משתחרר? כלום. צה"ל מעולם לא אסף את המדים האלה חזרה. תכלס, הם נזרקים. אם תכפילו את כמויות אנשי הקבע המשתחררים, וכמויות המדים שיש להם בבית תגיעו לאלפי חולצות, מכנסיים, מעילים. אלפים רבים!

אז החל מלפני כשבועיים היום אנשי הקבע יכולים לקנות מדים יד שניה ב-80% הנחה.  ולא סתם מדים – הם עוברים תהליך מיון, ניקוי, כיבוס, גיהוץ מושלם ונראים ממש חדשים. והשיא? אחד מכל שני אנשים שנכנסים לחנות בוחר לקנות מדים יד-2 במקום מדים חדשים. תחשבו כמה כסף צהל יכול לחסוך בקניית מדים חדשים, זה הרי פסיכי.

מה למדתי מיישום הרעיון המהפכני והירוק הזה?

1. אם אתם סגורים על עצמכם שהרעיון שלכם טוב, אל תקשיבו לכל מי שמוריד לכם. הם טועים וכדאי שתזכירו את זה לעצמכם מידי פעם. אתם לא מבינים כמה פעמים שמענו את המשפטים "זה לא יצליח, אנשי הקבע לא יקנו בגדים יד שניה" או "איילה, את לא מכירה את צה"ל, שיתוף לא יעבוד פה". אז הנה.
2. טרנד ומגמה עובדים בכל מקום, גם בצה"ל. אחד הטרנדים החמים בעולם בשנתיים-שלוש האחרונות זה קניית בגדי יד שניה. לא תרומות. קנייה.. גדולי המעצבים פתחו חנויות למכירת בגדיהם ביד שניה ומה שטוב לאיב סן לורן ולדיור, טוב גם לאנשי הקבע.
3. למדתי שהדבר הכי חשוב שאתם יכולים לעשות למען הרעיון שלכם, זה לרתום את אלה שהם נגד. אלה הסקפטיים. המנהלים בארגון שעסוקים בלהסביר למה אין סיכוי שזה יעבוד. אל תתעלמו מהם. כשדנה – היזמת – פגשה כאלה בדרך, היא עצרה לשכנע וסחפה אותם איתה. ואז, אנשים עובדים איתך כי הם מאמינים, לא כי הם קיבלו פקודה/הוראה מהמפקד/הבוס. הווייב של הפרוייקט משתנה, ואיתו גם התוצאה. ככה עושים את זה, אין דרך אחרת.
4. כן, גם הרמטכ"ל הקודם החזיר מדים לפרוייקט, כשפרש (והיו לו המון!). חבל שאי אפשר היה לסמן אותם כפריט לאספנים (:

WhatsApp Image 2019-07-31 at 13.45.30 (4)

 

 

 

 

האם בעתיד יהיו לקורקינט כנפיים? קבלו ראיון עם סגנית נשיא bird העולמית

האם סגנית הנשיא בחברה הצומחת ביותר בהיסטוריה היא אשה שגדלה בהתנחלות? למה יש להם בריכה במשרדים ומה הם עושים בה? איך היא קשורה לדאעש ולנעשה בסוריה? אפילו על קורקינטים מעופפים דיברנו ובעיקר על השאלה איך הם יתמודדו עם האתגר הכי קשה שלהם: עיריות שמונעות את פעילותם. ***חשוב – לחצו על כפתור ה-CC כתוביות – ביוטיוב, אחרת הרעש ברקע הראיון והווליום הנמוך של ההקלטה לא יאפשר לכם לשמוע***
קבלו הצצה למאחורי הקלעים של חברה שצמחה משווי של 0 דולרים ל-2 מיליארד דולר בשנה וחצי בלבד: קוראים לה בירד והיא אחראית למהפכת הקורקינטים השיתופיים, המפיכה הזאת מביאה גם לא מעט צרות ועצבים, בעיקר אם אתם הולכי רגל בתל אביב שמרגישים – ובצדק – שמישהו גזל מכם את המדרכה.
ישבתי לראיון עם YJ, סגנית נשיא בירד, שאחראית על בניית שיתופי הפעולה עם עיריות בכל העולם, האשה שצריכה לטפל בכל הצרות שנולדו בעקבות המהפיכה החיובית הזאת.
כמה דברים שאתם צריכים לדעת לפני שאתם צופים בראיון הזה:
1. גם ניו יורק אסרה על שימוש בקורקינטים ובאופניים חשמליים. בסן פרנסיסקו גם לא קל לבירד. בקיצור, בשתי הערים הללו יש לה הרבה עבודה.
2. תל אביב צפויה להוציא בקרוב סדרת תקנות/נהלים והנחיות עבור התחום האדיר הזה שמונה כבר כ-10 אלפים קורקינטים. 

וקליק גם כאן לראיון